הגעתי למסקנה שזה נורא לא יעיל,

לשבת ולהתבוסס בבוץ של עצמך.

אז החלטתי לעשות פוסט נורמלי! כמו בימים הטובים ההם...

כן.. לא באמת מיי כימיקל רומנס, הפעם האחרונה ששמעתי אותם הייתה היום.

בטעות.

כי זה היה על שאפל.

.

בסופ"ש נסעתי לדרום, פגשתי את הדוד האבוד שלי, התחברתי שוב לחברה שלי שם, ולא מצאתי את מה שחיפשתי.

בעצם, תלוי מה חיפשתי, כי כן מצאתי כמה דברים אחרים.

ובנוסף! החלקתי על הקרח!

כמו אלופה אחרי חצי שעה של סיבובי ניסיונות דפקתי שם ספרינטים וברגים שלא יביישו את הרוסי שהסתובב שם כל הזמן.

כלומר, פשוט הצלחתי להחליק מהר מאוד ולא ליפול.

חוץ מבסיבוב האחרון. עיןהרע. 

אגב הרוסי שהסתובב שם, הסתובב זאת לא המילה הנכונה, הבנאדם החליק שם בצורה שלא תבייש... טוב.. רוסי.

הרוסים האלה, באים מוכנים מהבית.

.

סלנג של מגמת צילום-

למסעדה קוראים אסא, אבל גם זה שנוי במחלוקת. 

תלוי אם אתה אוהד ניקון או קאנון.

וגם- "דפקתי איזה עשרים שוטים" "מה? ולא התעלפת?!" "אהה... לא..."

*חתול...* 

"איזה חתול מוזר, הוא כאילו ג'ינג'י שירד לו הצבע..."

"כן, קוראים לזה בלונדיני." אחותי נהיית צינית. אני לא חושבת שאני מחבבת את זה.

.

אני אוהבת -

"כשאני שומע מוזיקה

אני מצטער

שאני לא באך.

אבל, יותר אני מצטער

שאני לא חתול." 

כאילו, story of my life

.

הגעתי למסקנה (כן עוד אחת, תהרגו אותי) שאני לא יכולה לשיר ולכתוב ביחד. 

למשל המשפט הזה נכתב בתור 'הגעתי שאני לא יכולה'. 

כן, וגם כשאני הולכת אני צריכה לחשוב על לנשום. אני בלונדינית בסתר.

היום היה יום ראשון שהייתי בו בבצפר אחרי כמה שבועות לפחות. 

זה היה שינוי מפתיע. 

זה ושהייתה קצת שמש היום.

עוד משהו טוב שהיה היום זה שהאריס לבשה את שילוב הצבעים הכי לא שילובי שתראו בחייכם.

אבל אל תגלו לה שאמרתי את זה...

גם אל תגידו לה שלפתח תקוות לפעמים משאיר אותך אופטימי, ושהיא בנאדם אופטימי.

כמו היום, כשהיא אכלה את הלבן בטעם אפרסק והייתה אופטימית בקשר לטעם שלו.

הפעם זה לא עבד.

יוז'ק, הולכת לחפש את עצמה במדבר. [(שוב) מתיישהו]

the power of love