אני אוהבת ללבוש את הבגדים שלך, יש להם ריח טוב, מהכביסה של אמא שלך.

יש בהם גם סוג של חופש מסויים, כאילו בגדים אחרים לגמרי ממה שיש לי, שנותנים תחושה אחרת.

יו אר וואט יו וור, ולפעמים טוב להיות בבגדים שלך.

"מי שזורק עצמו לזירה או נוצח או נצוח" וכמה דק לפעמים הקו הזה בין בין נוצח ונצוח. בין זר דפנה לזר קוצים. הרי כולנו, גם וגם, ולפעמים בו-זמנית.

וכל הזירה הזאת- כל הזירות כולן- הרי בתוך הראש שלנו, הכל קורה רק בתוך הראש שלנו.

 אבל העיקר לזרוק את עצמך לזירה.

 זרקתי.

 רק שמטושטש לי בעיניים.

 מי שאני נלחמת בו, שנלחם בי, הפרצוף שלו עמום.

ואולי, כמו שאמיר אומר, כל הסיפור זה שצריך סיפור.

 חתיכת סיפור, הסיפור הזה, שצריך סיפור.

יוז'ק. כל כך הרבה דברים לכתוב