שורפות לי העיניים בקטע אחר אבל ממש בא לי לכתוב.

כן, אני יודעת שרק שמונה בערב עכשיו, אבל מותר לי, היה היום בצפר.

אז מה עשיתי ביומיים האחרונים? 

למדתי לעשות פלוס בקובייה ההונגרית, אכלתי מופלטה בפעם הראשונה, למדתי את אשדוד בעל פה בערך, הלכתי את כל אשדוד, לא ישנתי ממש ואכלתי רגל.

טוב עשיתי קצת יותר מזה, אבל זה פשוט ארוך מידי ויש לי זיכרון של דג.

כלומר...

לא יצאנו מהמיטה באמת.

(רציתי להיות בוטה יותר אבל אני חסה (וגם פלפל) על נפשותיכם הרכות והתמימות)

ואני לא אחת שדוגלת בקיס אנד טל.

הו אמ איי קידינג, אני כל כך כן... 

אז כמו שהבנתם, או עדיין לא כי יש לכם שכל פלורסצנט, החבר גר באשדוד.

אמרתי פה כבר שיש לי חבר? אולי לא רשמית. אז הינה, רשמית.

.

*באם*

.

קיבלתי קונצרטה, אפשר לדעת למה זה כזה גדול?

"ככל שאת משוגעת יותר ככה הכדורים גדלים" ג'יז, גם אני אוהבת אותך אבוש.

ועכשיו תלונה על החזרה ללימודים. 

תלונה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!111אחד.

הראש שלי כזה בעננים שמחר יכולה להיות לי בגרות ואני לא אזכור.

או אהיה בעלת כח להתכונן בכלל.

מה העצלנות עשתה לאדם, לא פלא שזה חטא.

היום היה יום תלייה. 

פעם בשנה, ב3 ל4, מעלים קורבן מוגרל מתוך התלמידים למנהלת מטורפת כדי שלא תוציא את זעמה עלינו.

אה... לא. אני צוחקת.

היום באמת היה יום תלייה, כלומר, תלינו את העבודות בצילום שלנו באולם.

התערוכה ביום שבת והשיחה עם הבוחנת בשלישי. 

אני כל כך מתרגשת!

.

ועכשיו הודעה חגיגית, היום הבלוג "כרוניקה של מוות ידוע מראש" חוגג שנתיים!

שמתי לב רק עכשיו כשציינתי את התאריך. אמרתי כבר שהראש שלי בעננים?

בכל מקרה כמה מילות הוקרה לישראבלוג על המקום הנפלא הזה, שהעניק לראש המשוגע שלי מקום לנוח

ולראות אנשים יותר מוזרים ממני ולא לדאוג. אה כן וגם לכתוב.

כמובן שגם לכתוב.

אני באמת אוהבת את הפלטפורמה המוזרה הזאת. היא הביאה כל כך הרבה דברים לחיים שלי

טובים ופחות טובים, אבל ראויים לשבח. בשבילי לפחות. 

אז בלוג חמודון, קבל ח"ח ממני. 

היי תראו חתול.

ועכשיו אחרי שציינתי את הברור מאליו אני יכולה לפרוש בשקט לממלכת העצלנות שלי.

(i.e. החדר שלי)

יוז'ק, מאושרת.