אני לא שולטת בזיכרון שלי, כמו רובנו אני מניחה.

אני זוכרת דברים מינורים ולא חשובים.

אני זוכרת פרטים שאנשים אחרים לא.

אני שוכחת דברים שאנשים אחרים כן זוכרים.

אני מוצאת הנאה בלזכור דברים שאנשים אחרים שכחו, כי עכשיו לי יש זיכרון מיוחד משלי.

בכלל, אני אוהבת ליצור זיכרונות ואני אדם סנטימנטלי.

אני אוהבת לשמור הודעות ששולחים לי,

וכשההיסטוריה נמחקת כתוצאה מכשל טכננולוגי כזה או אחר, אני אהיה ממש ממש עצובה.

כנראה שבלזכור שיחות אני ממש גרועה. וזה חבל לי.

אני חייה ויוצרת זיכרונות. 

memorable things that after a while i can look back at them and smile

ממאי, השנה, אני חייה את החיים שלי.

יצאתי מהקונכייה והתחלתי לחקור את העולם חוץ משני המטרים שהיו ליד הקונכייה.

ומאז לא הפסקתי להנות לרגע.

אני אדם אחר מאז, ואני נהנת לזכור כל רגע ורגע.

משמעותי ומשמעותי פחות.

pushit, live.

אלוהים, לרגע הכל פה נמחק לי. ועשיתי הקודם וזה הופיע בחזרה.

יש אלוהים או מה?