פותחים את הקלפים.

מסובבים את הרולטה.

אני עוצרת כדי לשתות מהיין האדום.

הראש שלי מרגיש קליל יותר וכבד יותר באיזהשהו אופן.

מתכוננת לרגע המכריע,

שאני בכלל לא רואה באופק.

אולי אני צריכה משקפיים חדשים.

אדום בעיינים ובלב וביד.

ואני רוצה שתדפוק אותי חזק, ואל תרחם עלי.

תוציא את כל מה שיש לך בפנים.

תגמור בפנים, בחוץ. תחזיק אותי חזק.

ושוב ושוב ושוב.

הגוף חורק, והרגשות חורקים. גם גלגלי השיניים.

ואני בוכה בכי בלתי נשלט, רק כשאני מדברת איתך.

אבל בכל זאת אני מאוד מאושרת לחיות.

במיוחד כמו ביום חמישי בבוקר, שבו הרגשתי שאני בדיוק איפה שאני צריכה להיות.

יוז'ק.