טוב, השעה רק שלוש. זה מוזר בהחלט.

כבר מרגיש לי כאילו השעה שש. למרות שלא עשיתי כמעט כלום.

לא עשיתי כמעט כלום? זה אומר שעשיתי הרבה. עשיתי כמעט כלום זה המינוח הנכון.

לא הלכתי לבצפר היום.

כשטסתי מהמיטה החוצה בבוקר ידעתי שאני צריכה לפעול וללכת לבצפר וזה מה שיעשה לי טוב.

and what exactly did i do?

yeah thats right. i stayed

.

אז אתמול נתן כמו איזה בנזונה נעלב ופגוע נעלם.

הוא קרא את הפוסט הקודם אחרי שהשארתי את הבלוג פתוח ג'אסט א ליטל ביט טו מאץ',

הבין שאני ממש ממש אוהבת את דני,

שאני לא גורמת לו לאושר או משהו שאני בכלל גבינה רקובה מחורבנת.

ונעלם.

בלילה דווקא הלכתי לישון עם הרגשה טובה והכל בזכות דני כי אין עליו.

אבל בבוקר לא נשארתי חייבת, סימסתי לנתן את כל מה שאני חושבת.

איכשהו אחרי הרבה דברים פוגעניים (מצידו), התקפלנו שוב. בערך.

אנחנו מדברים, אבל... באמצע. אני יודעת שהאמצע רשע לנו. רע ורע ורע.

אבל הוא לא מבין. אז שיהיה. אני חלשה מידי מכדי להגיד ביי. שוב.

יוז'ק.