הייתי מתרוצצת בין הבנים. נהנית מעצמי כל כך.

אנשים הם פשוט כלים לגרום לך להרגיש עם עצמך יותר טוב.

מפלרטטת עם זה ועם זה, בנתיים חברה של זה. 

נהנית מכל העולמות.

עד שפגשתי את דניאל.

פלרטטן לא קטן. חולק את הרגשות שלי כלפי אנשים, בנות ובנים.

בכלל חבר של החברה הכי טובה שלי. וגם זה עד אז אחד הקשרים הכי ארוכים שהיו לו. וזה לא היה ארוך בכלל.

ובכן, עד שהוא פגש אותי.

ואז בשבילו התקופה הזו נגמרה. 

הוא כבר לא רצה בנות שמתרוצצות לו בין הרגליים, רק אותי.

נקשרנו מהר מאוד.

בהתחלה הייתה לי עוד קשה התפיסה שלא רק לי יש רגשות פה.

גם הוא מרגיש אושר רק מלהיות בנוכחותי.

הדהים אותי כשהוא סיפר לי את זה.

ועוד יותר הדהים אותי, כשהוא היה הייצור הכי מסטול שיכור ועייף בעולם, שוכב לידי במיטה

ועונה להצהרה שלי- גם אני אוהב אותך ארבלי.

האיש שהרגיש כלום לאף אחד במשך שנתיים... אוהב אותי.

לפעמים, אני מרגישה כמו האישה הכי ברת מזל בעולם הזה.