כי אני עייפה.
im such a pathetic excuse for a girl
היי, אוקטובר פה. היומולדת שלי החודש
.
אז כמו שידוע.. לי, אמא ואחוית בחו"ל, אז נשארנו אבא אני ואחותי.
ניסתי לעשות קצת בונדינג טיים עם אחותי אז שיחקנו רביעיות ארצות.
(קודם אומרים את הארץ, ואז אם יש ליריב את הקלף שואלים גם על הקלף הספיצפי, שזה מקום מסויים)
"האם ישלך ישראל?"
"כן"
"יש לך את רכס ההרים האלפים?"
"..................
זה לא בישראל...."
האם אנחנו היחידות שעדיין משחקות רביעיות ואומרות האם?
.
בלילה אבא ואני יצאנו לריצה, למתקני כושר האלה שבחוץ. הזכרתי כבר שאני מרשמלו?
אז... ניסיתי.
אני כל כך חלשה שבמקום שאני אכופף את המתקנים הם מכופפים אותי.
true story
קטעים נבחרים מערב סוכות; היינו אצל סבתא, אבא לא רצה שנעביר אותו בבית... גלמודים... בלי אמא.
אבא שלח אותי להביא משהו מהחדר האחורי, כשהלכתי לשם העגלה של בןדוד שלי חסמה את הדרך
חזרתי, "אבא ישלי ילד בדרך"
כולם-""
"לא התכוונתי לזה ככה..."
התגלות חדשה
"סבתא היית בהודו?!"
"אשרם אשרם..."
"על משקל אשכרה אשכרה?"
נתנו לכם זריקות?
"כן בטח, נתנו לנו לצהבת איי, טטנוס, סיפיליס..."
"אממ... סבא, אני די בטוחה שלא התכוונת לסיפיליס.........."
אחרי שבוע בערך שלא ראיתי את נעמה, (הינה נעמה, כאן מגיע החלק שאני כותבת עלייך... די לנדנד:)
הגעתי אליה אתמול (אחרי קניות מושחתות עם סבא וסבתא, אולי HAUL אח"כ) עם כוונות טובות והרבה געגועים
כן שיואו איזה דביקות אנחנו נכון? כולה שבוע...
אכלנו ארוחת ערב בעשרה לשתיים בלילה. היא אכלה מלוואח פיצה (הייתכן?) ואני אכלתי טוסט
לא היה פיצה -.- מסתפקים במה שיש
ראינו כמה סרטים היה מגניב. אגב, סאקר פאנץ'... אני לא רוצה אפילו להשקיע זמן בלכתוב כמה זה היה גרוע וחסר תכלית
אז אני פשוט אזהיר אתכם, אל תראו סאקר פאנץ'.
.
היום היינו בעזריאלי. אם ראיתם מישהי מתרוצצת ומקללת ברחבי הקניון זאת כנראה היתה אני.
הכל בגלל שחשבתי שהאבזם של החגורה בצבע זהב. הוא לא
על היום הזה אני כתוב בהזדמנות, עכשיו אני סחוטה מעייפות. למה???
יוז'ק, hey sexy lady
אני. שונאת. גאנגנאמסטייל.