מצאתי את הדמות ההיא ממש במקרה.

כשאני אהיה מעצבת גרפית אני ארצה לצייר דמויות כאלה.

כאלה שינחתו בדיוק במקום. אני גם רוצה יכולות טכניות.

אבל איך לומדים? איפה? ויאללה כבר!

אני לא רוצה לחכות לאחרי הצבא, אני רוצה לעבוד וללמוד כבר עכשיו.

i wanna get to the real fucking game already

אני אוהבת את דני, אני באמת אוהבת אותו. 

וויתרתי כמעט על כל החיים שלי בשבילו, אני לא הולכת לסכן את זה בשום צורה.

הוא מביא אותי לגבהים חדשים, אני כבר חושבת שאין עוד לאן לעלות ואז הוא דוחף עוד קצת.

אני לא רוצה להיות חד קרן בחווה, אולי שלו, רק שלו. אם שלו אז זה בסדר.

אבל האם תהיה חבר לגדילה? או מחנך, מגדל.

העניין הוא שאתה גדל ביחד איתי, אנחנו לא באותם מקומות אבל גם אתה גדל, רק שמהגובה שלי קצת קשה לראות את זה.

ואני מפחדת שגם אתה מהגובה הרם שלך לא תראה את ההתקדמות שלי.

פחד זה פחד זה פחד.

דני הציע שלישיה. האם אני פתוחה לזה.

הרי תמיד אמרתי ברור. ורק עם בחורה, ברור. אין לי מספיק מקום לשני גברים.

והרי אסור לי להגיד עכשיו שלא, נכון? הרי תמיד זימרתי כן כן ועוד כן.

וכשמגיע הרגע, וזה אותו האדם שאת אוהבת, שמציע לחלוק את עצמו איתך ועם עוד בחורה.

את תהיי מסוגלת?...

ridin' - lana del rey 

התשובה היא, כן. כי את שיכורה, והיא כוסית, והוא נוגע בך. ואת יודעת, את יודעת שהוא אוהב אותך.

גם על הדרך מדחיקה את זה שהיא הייתה האהבה האחרונה שלו, ומראה לה כמה שהוא שלך.

איכשהו.

אני זוכרת כשנגעתי בה למטה. התחושה לא עוזבת לי את היד.

יאלה יאלה פוסטיים מדכאים, עופו לי מהעיניים.

אני כאן לשמוח לא להתבכיין. (בניגוד לשאר ישראבלוג?)

כן.

כשאפרורי בא לי לשכב על השטיח בסלון.

בא לי ללבוש בגדים נוחים וחמימים ופשוט להתכרבל.

בא לי לשכב במיטה ושמישהו ילטף אותי.

החתלתולה שבי כל כך צריכה את המגע הזה.

וכל חורף זה מתעורר מחדש. 

♥

נראה לי שבגלל שהtheme של הפוסט הזה הוא סוודרי ונעים אני לא אגלוש לסיפור על אמא.

על כמה שהיא מנסה לשנות את מהלך חיי בגלל הערכים שלה.

היא טוענת שלהתערב היא הפסיקה. בהצלחה עם זה.

.

youth

כל הסוודרים האלה מזכירים לי את נעמה, שנמצאת עכשיו בלונדון.

אני לא אשקר לעצמי, אני מתגעגעת לזמנים שלנו. אבל לא בכמיהה מכאיבה, אלא בזיכרון מתוק.

אני חולמת עליה קצת. בחלומות שלי היא תמיד מסתדרת איתי, משלימה. 

ואז אני חושבת על המציאות וצוחקת, כמה שזה רחוק מלקרות.

intro

מאוד מתאים לי לבוא ולהצהיר הצהרות עכשיו, על התקופה שתבוא, ועל מה שאני רוצה להיות ולעשות.

אבל אני יודעת שלא אעמוד בהן. אז בלי הצהרות.

יהיה מה שיהיה, אבל הכל מרגיש לי כל כך מיוחד.

.

לעזאזל רק לא פאתטית. and yes, im making an assumption

יוז'ק, assumptions are bad for me

זה היה קשר מרחוק. לוקרסיה ובנג'מין מנהלים קשר עין כבר תקופה ארוכה למדי.

בימי שבת וראשון כשכולם יצאו להסתובב במרכז העיר, הם היו נתקלים זה בזה במכוון.

עד לאותו הרגע הם לא נופפו זה לזה לשלום, ואפילו לא חייכו או הינהנו. לעת עתה הסתכם הקשר שלהם במבטים.

בנג'מין תמיד הסתובב לבדו, או לכל היותר עם חבר או שניים. הוא בקושי דיבר. 

גם כשאחרים צחקו, הוא שמר על ארשת פנים רצינית, כאילו לא שמע או לא התעניין במה שאמרו.

זה מה שקלטה לוקרסיה מיום ששמה עין עליו. הרצינות הזאת, והיהירות המרומזת במבטים ובתנועות שלו

מצאו חן בעיניה. היה נדמה שהוא קורא תיגר כל הזמן.

.

ואפילו לא קישרתי.