בירה על החוף בשקיעה.
לשכב איתך במיטה צמוד ולהינמס מהחום שלך.
לצחוק עם נעמה.
להתקלח בבית של נעמה ולהרגיש שאני מחדשת מצברים.
לטייל.
להחזיק תינוק בידיים.
להחזיק איתך ידיים.
להשתכר עם נעמה.
לקנות נעליים.
לישון.
להיות מאוהבת.
להיות נאהבת.
שוקולד.
.
יכולתי להמשיך עם הרשימה הזאת לנצח.
השבוע האחרון היה שבוע מדהים, לא הייתי בבית בכלל.
תחילת שבוע שעבר נסעתי לרעות, לפגוש את הרעותניקים ואת נעמה.
עשינו פויקה ביער מיד אחרי רצף משחקי סלנדר.
ראינו כוכבים נופלים ומצאנו חברים חדשים ביער שיכוונו עלינו לייזר מטורף.
עשינו רייסים, וקצת עייפנו את האוטו, ואז חיכינו חצי שעה בחמש בבוקר שהאוטו יתניע.
משם ליוויתי את נמקה לעבודה שלה. אני תמיד נהנית לראות אותה בעבודה שלה.
זה גורם לכדור זורח של אושר לפרוץ אצלי בפנים.
משם לתולי. כל יום טיול אחר.
עייף לי תצורה.
בכל דרך אפשרית.
בים, במיטה, בשדה, ביער ובעיר.
כשעזרנו לאישה אחת עם הטלפון שלה היא אמרה לי לשמור עליו.
אוקיי אישה! אני כבר הולכת לשים אותו בחזרה בקופסא.
ביחד בחוף מצאנו ספה. חוף מטורף, בדיוק לאנשים שיש להם פוביה ממים כמוני.
עשרים מטר של מים רדודים וחמים.
ישבנו על הספה וצפינו בשקיעה. כל כך רומנטי שיואו.
יום אחרי חזרנו לשם עם חברים ובירה.
עיפים ורצוצים חזרנו אליו הביתה, מתכוננים ללילה קצר, עם קימה בארבע בבוקר.
לילד היה קר, הוא העיר אותי רבע שעה לפני השעון המעורר כדי שאני אחמם אותו.
הוא מחמם לי את הלב.
יוז'ק, שונאת שונאת שונאת לחזור הביתה.
מחר עפה מפה שוב.
tool- the pot