לא, דיכאון הלילה לא עבר. 

הוא פשוט שיחרר טיפה את אחיזת החנק שלו.

המפלצות באמת באות בלילה

 .

היום עשינו סתם טיול עם הכלב, אבא ואחותי הקטנה, טיול כאן ביישוב, חזרתי אדומה כמו עגבנייה.

אני כזאת מרשמלו שזה נורא

אבא לא גאה בי

אבא ואחותי הקטנה דיברו עם אמא ואחותי איזה דקה שתיים ואז ניתקו, לא נתנו לי אפילו לשמוע אותם.

כמה שרציתי לבכות שאני מתגעגעת לאחותי

אבל כרגיל, אני לא בוכה.

 .

האמת שהיום בשיחה עם נעמה היא סיפרה לי על משהו שקרה שהכאיב לי, כלומר היא הסבירה לי על המקרה

זה שינה את הפרספקטיבה שלי, והאמת נהיה אפילו טיפה יותר כואב. נראה לי

רק כי בסוף זאת לא היתה היא, או ידיד, אבל אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

כשאני רוצה להגיד לה שהיא כל כך לא הגיונית, והיא מתפרצת עלי סתם, ומוציאה רק עליי כעסים, כי היא יודעת שאני אף פעם לא אלך

היא יודעת שאני אוהבת אותה יותר מידי... אני לא מסוגלת להוציא ציוץ על זה שאני נפגעת מכל זה.

זה פלא שאמרתי לה היום בטלפון שהתרגיל הקטן שהם עשו פגע בי

אבל היא לא הבינה עד כמה,

לא באמת.

אז שם כן כמעט בכיתי, אפילו עשיתי פרצוץ מייבב שכזה והייתי צריכה למשוך באף כמה פעמים.

יאללה, להזדיין מהמצב הזה.

הבעיה היא, שגם אני פוגעת. לא ישירות, לא במובן חותך כמוהה

אלא בדרכים עקיפות, דרכים שאני אפילו לא שמה לב אליהן לפעמים.

יוז'ק, ללכת אחרי השביל הזה? זאת תהיה קצת בעיה... הכלב עם הזנב מטאטא מחק אותו.

DAMN

למטרות מחקר.

לא יעונה לכם כל רע, רק תענו לי על כמה שאלות.

בתור אחת שלא בוכה אף פעם, לפחות לא מצליחה להוציא יותר משתי דמעות מזוגזגות

הסתקרנתי מאוד ואני חייבת לשאול אתכם,

למה אתם בוכים?

ויותר חשוב, איך אתם בוכים?

טיפים והסברים יתקבלו בברכה, אחרי הכל שמעתי שזה משחרר.

יוז'ק, יו אול סים לייק אליאנז טו מי

טוב אז לא ממש היה סקס, גם לא צמתי, אבל רוק היה, בשקט כי זה יום כיפור...

בייסיקלי, היה לי חרא יום כיפור.

אני שונאת אנשים שאומרים לי חבל, או לא טוב על זה שאני לא צמה.

ומקודם, כשיצאתי לטיול עם הכלב של השכנים אז שכנה שהייתה פעם בייביסיטר שלי

והיא במקרה די מאמינה שאלה אותי אם אני צמה, אמרתי שכן אחרי שניה של היסוס, מה שאנשים לא יודעים לא פוגע בהם

ועדיף לי שהיא תחשוב עליי טובות. ואז היא ענתה יופי

אני הלכתי משם פשוט מעוצבנת

מה יופי? למה יופי? מה זה נותן לי לצום?! 

למה אני צריכה את האישור שלכם? 

כאילו אני ימות אם אני לא אצום? 

למה חבל ? למה מה קרה.

מישהו מת ושם את הדת אחראית על החיים שלי? וול גס וואט, לא.

אנשים בכמות עצומה צמים והם בעצם אפילו לא יודעים למה הם צמים.

"אני צם כי זה המנהג"

כן? בתרבויות מסויימות גם אונס זה מנהג

אז כולם צריכים לעשות את זה? 

"מה אחי, לא אנסת את זאתי? כולם כבר עברו עליה. כל השבט אחי! קדימה לך על זה!"

טוב אולי אני מגזימה קצת, אבל זה פשוט מציק.

אם אני צמה, אני יעשה את זה בגלל סיבה.

שכנראה לא תבוא בחיים, כי מה נותן לי לצום? חוץ מרעב וצמא

אז אנשים יקרים, אנא מכם, לא אכפת לי מה דעתכם בנוגע לעובדה שאני צמה, או לא.

שתהיה לכולנו שנה טובה, נקווה שיפסיקו לשפוט אנשים על פי מראה, לבוש, סגנון מוזיקה, ודעות פוליטיות...

להית'

אחותי וחברה שלה משחקות משחק נפלא שקוראים לו טאבו, שילוב שם פאנטומימה עם משחק אסוסיאציות.

אני כל כך טובה במשחק הזה עם אנשים שמכירים אותי שכשהלכתי לחדר שלי כדי לישון שמעתי את הקלף של אחותי

כלומר ניחשתי אותו, שמעתי אותה עושה *טססס* וכבר דמיינתי את הידד שלה מחזיקה בקבוק תרסיס

אז צעקתי לה גרפיטי. צדקתי כמובן. בזמן שהחברה שלה עוד חושבת ולא יודעת 

זה קרה ככה עוד כמה פעמים, אח"כ כבר עם הסברים ואל עם פנטומימה, ובכל זאת...

אני גאון.

.

החברה של אחותי כל כך סתומה, לפעמים אני לא מבינה מה קורה לה שם בראש.

אחותי תיארה קלסתרון, במילים המותרות כמובן. אני זיהיתי את זה ממש בתחילת הניסיון לתיאור שלה

אבל החברה... גם כשאמרנו לה את המילה... "מהזה?"

מצטערת חברים אבל כן, אני מעריכה פחות אנשים עם ידע קטן.

אחותי ואמא שלי נסעו עכשיו עם אבא. הם טסות לטיול בת מצווה שלה

אני לא אראה אותם עכשיו 10 ימים. אני כבר מתגעגעת לאחותי.

הבובה הזאת היא אחד האנשים היותר חשובים לי בעולם הזה.

.

בלי קשר, רוצים לראות רימייק של חתיכת יצירה של דגה שעשיתי?

(זה לא גמור אבל)

חופש, תודה לאל. זה הולך להיות כייפי.

אה כן, לא סתם אבל, חופש ובית ריק. איזה קומביניישן מושלם?

יוז'ק, אין לכם מושג מה עובר לי בראש עכשיו. 

falling