חיים בדרך אחרת

פוסט שלוש עשרה 

בחיים לא אמרו לי שאני יפה .

אני לא מדברת על משפט של אימא , סבתא , אחים או סתם חברה טובה .

אני מדברת על " את יפה " של גבר של בן שלמישהו שאהבתי .

לפעמים אני כל כך מקנאה בדוגמניות האלה או בכוסיות שיש מסביב .

הבנות האלה שיכולות להשיג כל אחד .

שאין אחד שיגיד להם לא .

תמיד רציתי לדעת מי החליט ה פירוד המילה יופי .

מי החליט מה יפה ומה לא .

נכנסתי למילון באינטרנט וחיפשתי את הפירוש למילה " יפה " .

אחת האפשריות של הפירוש הייתה , עדיף , מועדף .

נראה לי ששאר ההגדרות למילה " יפה " מיותרות .

הרי אנחנו מתייחסים רק לפירוש הזה .

אנחנו מעדיפים את היפים יותר .

אבל יש שני סוגי יופי .

יופי פנימי ויופי חיצוני .

כולם אומרים שיופי פנימי עדיף .

" אל תסתכל על הקנקנן אלה במה שיש בו " .

אבל מי באמת מקשיב לביטוי הזה ? אף אחד .

לא אני , לא אתה , לא הם .

זה נשמע נוראי זה נשמע מגעיל .

אבל זאת המציאות .

ואף אחד לא אמר שהמציאות לא תיהיה מגעילה .

אפשר להגיד שהחוסר יופי שלי פגע בי .

אני סבלתי ממנו .

אני איבדתי את כל הביטחון העצמי שלי .

בילדות , ביסודי בעיקר .

סבלתי מכל רוע חברתי אפשרי .

מילדה חייכנית הפכתי לילה עם בעייה בנפש .

פחדתי מהכל .

מכל משהו שזז .

והכל בגלל כמה ילדים.

אפשר להגיד שעכשיו אני לא כוסית .

אני אפילו לא קרובה .

אבל למדתי דבר אחד .

שאת החיים אי אפשר לשנות .

וחיים רק פעם אחת .

והחלטתי לנצל אותם עד הסוף

ואני מאמינה שעוד יגיע הגבר שחלמתי עליו .

ויגיד לי .

את יפה .