רוצה להיות שמחה, עם הגוף שלי. |
כינוי:
MakeMyselfHappy מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2013
זה נגמר.
טוב, לא נגמר 100%. למען האמת אני לא חושבת שזה ייגמר במאת האחוזים ותמיד תישאר הצלקת הזאת.
אני חושבת שהיה לי חלק בזה, אבל הסיבה האמיתית היא המקום הזה. לא שאני מאשימה פה מישהו. רק את עצמי, שנכנסתי כל יום כל היום רק לבלוגים האלה ואת כל היום שלי עניין אותי מה בנות פה אוכלות (או שאני צריכה להגיד - לא אוכלות) וככה עקבתי ועשיתי אותו דבר וחשבתי שזה יוביל אותי לאנשהו. שלא נדבר על השקרים של "אני עושה את זה בריא לא לדאוג" ותוך כדי את גם משכנעת את עצמך שזה באמת נכון.
אבל זה לא שווה את זה. זה פשוט לא שווה את הסבל ואת הדיכאון והפגיעה העצמית וכל ההרגשה הזאת. זה נוראי. וכנראה שדברים היו צריכים לקרות לי כדי שאבין את זה ולא אגיע רחוק יותר ממה שהגעתי. אני חושבת שהגעתי מספיק רחוק, די והותר.
עליתי במשקל, עליתי ל - 48 שזה המון בשבילי . ואני עדיין מסתכלת במראה ואני מודה, אני לא תמיד אוהבת את מה שאני רואה. למען האמת רוב הזמן זה ככה. אבל זה עשה לי טוב, וכל הזמן רק מחמיאים לי ומשבחים אותי שאני נראית טוב עכשיו. וכן, זה עושה לי טוב וזה שומר אותי בקור רוח לגמרי. בעקבות בעיות שונות שלא אזכיר כאן אני לא יכולה יותר להתעסק בהפרעת אכילה שלי, אלא אם כן אני רק רוצה להחמיר את המצב וסבלתי מספיק בחודשים האחרונים, לא רק מההפרעה, אני לא רוצה לגרום לעצמי יותר סבל ממה שכבר יש.
אבל מה שקרה קרה, הנזק התחולל. לא יודעת אם מזה או לא וגם לא רוצה לדעת אני רק שמחה שמשהו הוציא אותי מזה לפני שהיה מאוחר מידי.
כתבתי כבר פוסטים כאלה בעבר. פוסטים שאני אומרת שאני מפסיקה עם זה, שאני לא חוזרת למצב הזה יותר. אבל אלה לא היו פוסטים שבאמת הייתי שלמה איתם, וידעתי שאני אחזור לפה מתישהו ושוב טריגרים ועצבים ושנאה עצמית וחוזרים לאותה נקודה. היה נמאס לי להיות רעבה. באמת שהיה נמאס לי. ואני באמת לא רעבה יותר, אני אוכלת הכל מהכל ונראה איך נצליח לשמור על המשקל ככה. אבל לא הרעבתי את עצמי כבר המון זמן, ואני גם לא הולכת לעשות את זה. לא בכוונה בכל אופן.
אני רואה הכל מנקודה אחרת עכשיו. חשבתי בהתחלה שאלוהים שונא אותי אבל עכשיו הבנתי שאולי דברים היו צריכים לקרות .. כי מה לעשות, אותו דבר קרה לא באשמתי, אבל אולי זה היה צריך לקרות כדי שאבין את המשמעות של מה שאני עושה לעצמי עם האוכל.
אם יש את הסיכוי הקטן הזה שמישהי סובלת עכשיו או צמה רק כדי להיכנע לשאיפה לשלמות הזאת, קוראת את זה וזה יכול לעזור לה .. אז אני אכתוב את זה. אין דבר כזה שלמות, אין ולא יהיה. אף אחד לא מושלם וגם אם תיהי 30 קילו את תסבלי ותיהי רחוקה מלהיות מושלמת. את תיהי מכוערת. את פשוט תיהי מכוערת ומגעילה ולא יתקרבו אלייך מהגועל. הפנים שלך יצטמקו, הגוף שלך יעשה מכוער, השיער שלך כבר לא יהיה אותו הדבר. שום דבר לא יהיה אותו הדבר. את תאבדי את החיים שלך. זה ממש כמו להרגיש מתה.
ושום דבר אני חושבת לא שווה את הסבל הנוראי הזה, את הרעב הבלתי פוסק הזה. שכל דבר שאת מכניסה לפה את מחשבנת. ואיך הגיוני שפירכית אורז תגרום לך להשמין? ובכלל, דברים כמו לחם, וביצים ... איך דברים שהגוף צריך כדי להתקיים ישמינו אותך?
הכל אני כותבת פה מהר כדי לחסוך מעצמי את כל הטריגרים האלה כי נכנסתי לפה עכשיו והתחלתי כהרגלי לשוטט פה, וזה כולל להסתכל על פוסטים קודמים שלי עצמי, והיו לי טריגרים ענקיים.
פספסתי תקופה משמעותית בחיים שלי, דווקא את התקופה הכי כיפית. אבל זה עוד לא נגמר למזלי ונשאר עוד קצת ואני הולכת לנצל את זה עד תום.
הופתעתי לגלות כמה אנשים דאגו לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
