אני מתחילה לראות את השינוי, אני מתחילה להתאזן. 
נשקלתי היום אחרי ארוחת בוקר וזה היה קצת יותר, אבל נראה לי שזה היה בגלל הארוחת בוקר אז לא נראה לי שעליתי.
אמא שלי די מרוצה ממני, היא רואה שאני מנסה
והכל בסדר. בנתיים.
יום אחד אני אסתכל במראה ואני אצחק ואחייך ואהיה באמת מאושרת, וזה יהיה מהלב. 
היום היה נחמד, אני חייבת להיות פחות יבשה ואדישה לכולם...אבל זה גם ישתפר.
מקווה שזה ישאר ככה, אני באמת מתפללת שהמוח שלי ימשיך לחשוב בדרך הזאת, לפחות עד שאני אשלוט בו.