And it hurts to know"
"..That you belong here
אני זוכרת את הימים שהיית מלווה אותי הביתה, הייתי מביאה לך שלוק והיינו יושבים בגינה ליד הבית שלי,
היינו עולים על הגג הסגול ומסתכלים על הרחוב הכי גדול באזור שלי, שומעים ברקע את כל המכוניות שעוברות שם.
אני זוכרת שהיית מגיע אליי עם האופניים ומסמס לי לרדת לגינה.
היינו ידידים טובים, ובתקופה הקצרה מאוד ההיא אולי ה-הכי.
אני זוכרת יום שישי אחד שסימסת לי אחרי הצהריים לרדת לגינה וישבנו כהרגלינו על הגג הסגול ודיברנו,
אני זוכרת שלא אמרתי לאמא שלי לאן אני יוצאת ואתה החלטת לקחת אותי למקום קצת פחות ציבורי, עם קצת פחות מכוניות,
הלכנו לגינה אחרת שנמצאת ממש ליד החומה שמפרידה בין העיר לכביש המהיר, בדרך אמא שלי התקשרה ושיקרתי לה בקשר למקום הימצאי,
נכנסת למתקן ילדים בצורת מכונית, והובלת אותי למתחת למכונית, ישבנו שם במקום צפוף במיוחד, לא יכלנו לזוז יותר מידי..
הראש שלי היה קרוב לראש שלך ואתה ניסית להתקרב עוד יותר עד שהשפתיים נפגשו ואני הסטתי את הראש ויצאתי מהמתקן.
אחרי היום שישי הזה, כבר לא סימסת לי לרדת ומאז כבר לא ישבנו על הגג הסגול.
מאז ועד עכשיו, בערך שנה, אני יכולה להגיד שאתה לא אותו בן אדם, אני לא מכירה אותך בכלל.
לשמוע מה עשית במהלך השנה שבקושי דיברנו, לשמוע את הסיפורים על מה שעבר על אחת מהאנשים הכי חשובים לי בגללך ולבכות.
לבכות שאתה שייך לשם.
-
אני זוכרת שישבנו שם על הספסל המאולתר הזה באמצע הבית השני שלי בסוף החוויה הכי משמעותית שלי.
רק הכרתי אותך, וכבר חשבתי שאתה משהו מיוחד, אומנם מראה קצת מתעה אבל ברגע שהוצאת את הגיטרה וניגנת, סיפרת לי קצת על עצמך,
אני אשקר אם אגיד שלא עברה לי המחשבה שאתה הבן אדם המושלם בשבילי. ככה חשבתי.
שלחת הודעה אחרי כמה שבועות ואמרת את מה שהכי רציתי לשמוע, החזרתי תשובה הדדית וקבענו להיפגש.
בגלל שהנסיעה ארוכה התחשבת בי והצעת לידידה נוספת להצטרף אליי. כמה טיפשה הייתי.
הגענו, דיברנו קצת וצחקנו, ואז יצאתי מהשירותים ואתה חיכית לי שם, יושב על המדרגות כאילו עכשיו נפלת לי מהשמיים.
ישבתי לידך ועשית את זה, אני כמובן אהבתי אותך כל כך ואתה היית הראשון שהתנשקתי איתו.
"היא לקחה אותי לסלון ונישקה אותי בהסכמה"- חבל ששכחת פרט אחד קטן.
כבר בדרך חזרה התחלתי להבין שמשהו לא בסדר כאן, היא לא רצתה לחזור כל כך מוקדם בגלל הפלאפון, אני לא מכירה אותה כל כך הרבה,
אבל לא היה כל כך קשה להבין מה הפריע לה בנשיקת פרידה שלנו.
הבנתי שפגעתי בה, אבל לא הבנתי עד כמה.
רק לפני כמה חודשים התגלה לי שבמקרה יום לפני זה אתם התנשקתם, ואתה עוד מעיז לשאול "מה עשיתי"
האקס שלי החליט שנמאס לו מההתנהגות שלך ולאחר שיחה איתו שלחת אסמס שבסה"כ מראה שהמצפון שלך כל כך רחוק מהמחשבות שלך שהיציאה מהמחויבות הזאת הייתה כל כך מיותרת.
אני לא אדבר על שאר הדברים שעשית בחייך המאוד ארוכים, ולמזלי עוד יצאתי בטוב. לדעתי אתה צריך לשבת בכלא.
אבל מה שנשאר לי זה להצטער שגם אתה שייך לשם.
-
אני זוכרת ששמעתי עלייך מכל מיני אנשים שונים, ראיתי תמונות בפייסבוק. וכן, אין ספק, אתה נראה טוב.
דיברנו אולי 2-3 שיחות לפני הלילה הזה, לא משהו מעניין מידי, "ילדה", ככה קראת לי.
בכל זאת, אולי בגלל החושך, אולי בגלל האגו באותו ערב לא זיהית אותי אבל בכל זאת הצעת לי מקום לידך באוהל מפוצץ כי לי לא היה איפה לישון.
הסכמתי ונכנסתי תחת זרועתייך, ליטפת אותי קצת, נעים בשיער..אבל כל מה שאני רציתי זה להגיע כבר לחלום השביעי אחרי היום הארוך הזה.
אותך זה לא עיניין, וניצלת את העובדה שלא היה לנו כמעט מקום ובהתחלה זה היה נראה ממש כמו תאונה.
ולאט לאט התחלתי להבין מה הולך פה, הוא נגע קצת ושאל את זה מפריע לי. עניתי שאני עייפה ומתה לישון.
הכפית לא הספיקה לך וכשכמעט נרדמתי כשהרגשתי את ידך עולה בחזרה מהבטן שלי כלפי מעלה.
הזזתי את ידך והתרחקתי כמה שיכלתי מהגוף המפותחעלק שלך.
עבר הלילה וחוץ מחיבוק פה חיבוק שם לא הייתה יותר מידי אינטרקציה.
אבל לשקר? לא התנשקנו ובטח שלא יותר מזה. אתה פתטי ודוחה. תחזור לזונות שלך, ולפוזות עם המדים.
לי אין יותר מה לעשות חוץ מלדעת שגם אתה שייך לשם.
-
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך באוטובוס, ילד שטותניק וילדותי. מהאלה שמציקים לצומי.
אני זוכרת את הפעם השנייה- בחזור, שנסענו באוטובוס והעפת את החברה שלי כדי להיות איתי, אח הימים הטובים.
הסיפור שלנו כל כך ארוך ומיותר, כי מרחת אותי חצי שנה בסיפורים והצגות שבאמת האמנתי שאתה בן אדם כל כך ביישן אבל באמת רגיש כזה.
חצי שנה של און אנד אוף, קבענו והברזת, באתי ולא היית, התקשרתי וסיננת, אבל בכל פעם אמרת שפשוט השתפנת.
אמרת לי כבר הכל, חשפת את רגשותייך, סיפרת את תכנונייך, אבל שום דבר מזה לא באמת קרה עד שהחלטת להפסיק למרוח אותי ונפגשנו.
ישבנו שם על הדשא, כמו שני טיפשים ילדותיים, רבים כמו ילדים בגן. התעצבנתי וישבתי רחוק ממך, ראיתי אותך יושב עם הגב אליי והבנתי שאני באמת אוהבת אותך והגיע הזמן שנתבגר. אז קמתי והתיישבתי איתך.
"הייתי צריך לעשות את זה מזמן"- אתה היית כזה קיטשי ומאז פשוט לא עזבנו אחד את השני כל הערב.
נזכרת שיש לך אוטובוס בקרוב, אז קמנו וליוויתי אותך כמעט עד לתחנה. אבל משום מה היה לך יותר חשוב לרוץ לאוטובוס מאשר להפרד ממני.
תקופה לא דיברנו, האגו בהחלט שלט במה שלא היה ביננו. עד לטיול שבו לקחת אותי לאוהל, ושוב התנשקנו.
אני כמו ילדה קטנה נפלתי למלכודת שלך, איך לא ראיתי בעיניים, הייתי עיוורת.
"מה? תגידי שאת לא רוצה"
"אני לא רוצה"
ויצאת מהאוהל, החלטת שאם זה לא זה, אז לא בכלל.
עכשיו אני יודעת שלא הייתי היחידה בכל החצי שנה הזאת שמרחת אותי. אחר כך גם הודעת בפניי שלא באמת אהבת אותי, וכל מה שעיניין אותך זה הזין.
עכשיו יש לך חברה, מסכנה. בך אולי יש לי עוד תקווה שתתבגר.
אבל בנתיים, חבל לי שאתה שייך לשם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
