287,599 תווים.
61,975 מילים.
214 פוסטים.
15,413 כניסות.
35 מנויים.
חקירת משטרה אחת.
06.03.2005 - 14.06.2003
כמעט 22 חודשים הייתי כאן. כמעט 22 חודשים שפכתי כאן את הגיגיי, מאוויי, שגיונותיי. כמעט 22 חודשים שיתפתי אתכם, אנשים שאין לי מושג מי אתם, במתרחש איתי ובתוכי. נהניתי, התגעגעתי, התרגשתי, התעמתתי, קיללתי וקוללתי, דיווחתי, עצבנתי והתעצבנתי, בכיתי, צחקתי, השתוללתי, המלצתי והומלצתי.
כשפתחתי את הבלוג לא הייתה לא מטרה ולא תכננתי מראש להיכן ואיך הוא יתפתח. ב-22 החודשים האחרונים קיבלתי מאות תגובות כאן ובאמצעי תקשורת אחרים (מייל ושות'). ב-22 החודשים האחרונים הכרתי רבים, טובים (וגם כאלה שפחות). קיבלתי ארבע פעמים מתנת פרו (פעמיים מאנשים שלא הכרתי ולא הכירו אותי), קישורים במקומות אחרים ומחמאות שגרמו אפילו לי, השחצנית והבטוחה בעצמה, להעלות סומק עדין על לחיי. היה כיף.
היה כיף, היה ונגמר.
לא, ההחלטה הזו לא הגיעה בעקבות אירוע טראומטי שעברתי וגם לא מתוך התייעצות רבתי עם עצמי ועצמי. ההחלטה הזו הגיעה הבוקר בעקבות המסקנה שפשוט נמאס לי. מיציתי את עצמי – כאן.
בחודשים האחרונים כתבתי מספר פעמים בכמה מקומות. בטוחני שרבים מכם קראו לפחות חלק ממאמרי-כתבותיי שפורסמו תחת פסבדונים. על מגילות אלו אף קיבלתי תשלום צנוע שסייע לי רבות להמשך נדודיי.
הדברים שכבר כתבתי, יישארו כאן לתועלתי האישית ולתועלתם האפשרית של אחרים אבל זהו זה, עד כאן. אני אמשיך לי, אמשיך בנדודיי - למקום אחר.
אני שוקעת כאן – אבל זורחת במקום אחר
- אני משאירה לעצמי את האפשרות לחרוג מהחלטתי ולכתוב כאן שוב, אם יהיה לי צורך בזה.
- תודה לאהוד בנאי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
