משהו שכתבתי תוך כדי שיעור במחברת..: 10.9.2012
"לא משנה לאן אלך,אני לא אגיע לשום מקום.
ולא משנה כמה אתאמץ,החיים יובילו אותי לאותו
מקום.שכבר הייתי בו מיליון פעמים בעבר.
זה לא מקום טוב.מקום שממנו את יודעת שכלום
לא יצא ממך.שאת לא כמו כולם.שאת שונה אבל
במובן רע.
עכשיו אני רק מחכה לרגע המתאים להעלם."
מחר בבוקר-הולכת לראות פנימיות.
עצם העובדה שאני הולכת לשם גורמת לכל החלומות
שלי לההרס,לא להתגשם,כל הדברים שרציתי להצליח
בהם,נהרסים.כל החלומות שלי...
בעוד כמה חודשים כל האנשים שאני אוהבת ישכחו אותי.
זה כל כך כואב..בעיקר כי אני יודעת שאני לא אשכח אותם...
*ודרך אגב-כשכתבתי בפוסט הקודם שאני לא יכולה ללכת
לפנימיה רגילה,אלא ללכת של צרכים מיוחדים,הכוונה היא
"בצרכים מיוחדים" שזה אני "אובדנית". ככה לפחות הם אומרים.
אני ניסיתי לפני חודשיים בערך להתאבד.לא היה לא ממש טעם
בחיים ולא רציתי לחיות אותם. חשבתי שכל הבעיות שלי ושל כולם
יפתרו כשלא אחיה יותר.אני יסביר עוד בפוסט הבא..בנתיים לילה-
טוב שיהיה... 00:45