כל אשר חפצה נפשי

כל בוקר כשאני יוצאת מהבית לכיוון התחנה 

אני רואה את השכנה מטאטא את העלים, ואת עובדי הביניין מיואשים נראה כאילו הם ראו את השחר ממזמן

ואז אני תוהה לעצמי אם גם העוברים ושבים יודעים מה אני עושה בחדר שלי בשקט בשקט  כשאמא לא נמצאת וכל הבית לרשותי.

כי הרי החלון של החדר שלי הוא מרכזי ופונה אל הכביש ואני בעצמי שומעת כל רחש מהבית כשאני מחוץ אליו.

אני נבוכה לחשוב שהם רואים אותי אחרת,

מעניין מה הם עושים בחדרם בשקט בשקט ... 

בדיעבד אחרי תקופות אתה מזהה בעצמך איזשהו שינוי,

אתה שם לב איך שהתבגרת, מסתכל על כל החוויה ממקום אחר .

כרגע,

אצלי זה קצת שונה אני עוברת חוויות, מתאהבת מחדש, מכירה אנשים, עושה טעויות,

ותוך כדי התהליך אני שמה לב לשינוי שיש בי.

הופכת לבנאדם קצת אחר מכירה את עצמי מחדש אבל עדיין יש לי הרגלים נושנים ומוזרים.

משום מה בראש שלי הכל נשמע הרבה יותר הגיוני ואני מנסה להסביר את עצמי .

לזהות את המחשבה ולבחור את המילים הנכונות ולהוציא את מה שאני חושבת לדיבור

אבל משהו קורה באמצע ובדרך איכשהו זה מתפקשש ויוצא עקום והצד השני לא מבין את כוונתי ולא יורד לסוף דעתי 

אני מרגישה חיזרית, לא מאוד שייכת, בתוך עולם משלי ..

לפעמים אני מבקרת בעולם החיצון נוחתת על הקרקע ומדברת בשפה זרה, צרה שקשה לי בה להכיל את כל המחשבות שלי.

אני רוצה לפרוש ידיים ולמתוח את האצבעות רחוק רחוק ולהסתובב עד שאני אפגוש ברצפה ..