כל אשר חפצה נפשי

אני לא אהיה כמו אמא שלי.

עליי אתה לא יכול לדרוך, לצעוק, להשפיל ולהכניס אותי למעגל הזוועות.

אני לא כמוה. אני לא אעשה את אותם טעויות .

אני אחנך אותך בדרך חדשה. לא אוותר עלייך כמו שויתרת עליי בעוד כשדעתך צלולה החלטת לנטוש אותי.

ולא אני כבר לא הילדה ההיא שזקפה את מעשייך לטירוף, לשגעון של לשמור על המשפחה שלך ולשלם את חייך כדי שלנו יהיה טוב

כי העבר שלך רודף אותנו ואמא רצה ורצה ורצה ....

ולאן?

אני רוצה שתשב שם עוד כמה שנים ותשלם את חובתך לא רק לחברה אלא גם למשפחה שלך

ואולי רק אז אמא תתנקה ממך.

כי כשהאישה הדומיננטית בחיי מאושרת ככה גם אני .

עריכה:

המתחים נפתרים על הצד הטוב ביותר דרך דיבור .

השינה היא המוות הפרטי שלי .

שם אני פורחת ..

הייתי רוצה לכתוב על השליטה בחוסר שליטה שבו אני בוחרת ועל חוסר הערכה העצמית שלי מול המשפחה שלי

ואין לי מילים, לא יוצאת ממני איזושהי מטאפורה שיכולה לדמות את העניין שאני נהיית כל כך אדישה אליו מרגע לרגע

וזה לא שאני צריכה השראה כי הנושא כבר קיים

אני צריכה מילים וכמו מול המשפחה שלי הן נעלמות ..

אני מאמינה לכל דבר שהם אומרים לי במיוחד מאמינה לאחותי

אולי בגלל שהיא מושא להערצתי וכל ההשגים וכל הכוח רצון הזה שהיא מביאה איתה מסנוור אותי

וכל מה שאני רוצה זה שהיא תאהב אותי אני מוותרת על עצמי ומנסה לרצות אותה כדי שתראה אותי

שאני ארגיש נאהבת 

שאני יהיה בשר ודם מולה ולא איזו רוח שהיא מעיפה אותי מכיוון אחד לכייון אחר

היא תופסת את מקומי בחלל ובליבם של אהובים ואני מרגישה שאני נדחקת למקום קצת אחר

מקום שבו אני לא אאבק ,מקום שבו אני מרגישה לא שייכת .

אז דיבורים כבר לא עוזרים ובין הבת האהובה לביני יש פער כלכך גדול 

ואני למדתי את מקומי,

אין לי כזה .

אולי מכאן יצמח שינוי .

ברגע שהשבת עברה דרך פתח הדלת נכנסה היא לחדרי ליבי ושוטטה בנפשי,

כולם מתהדרים לכבודה ומה שיפה בה זו הפשטות זה הצחוק והרוח שהיא מכניסה תחת כנפינו.

השבת סטרה לי באופן הכי כואב ואכזרי והציבה לי את המציאות מול הפנים

הייתה שם ההקרבה שמילאתה אותם והשמחה והבלגן שנוצר מהילדים

והבנתי את המשמעות של לתת חיים בדרך הכי יפה וכנה שיש .. 

אני רוצה את זה.

אני רוצה מה שיש להם אבל שיהיה משלי ובדרכי שלי,

שכל העשרה יתמלאו באמונה עיוורת ובבשר .

מעניין אם זה יהיה איתו, עם האדם שממנו שאבתי את ההבנה .