יום הזיכרון לשואה ולגבורה .
בא אלינו היום לבית הספר ניצול שואה . זה כל פעם מרגש מחדש .
כל אחד והסיפור שלו .. האנשים האלה גיבורים !!!
ולא רק בגלל שהם הצליחו לשרוד ולהישאר בחיים , אלא בגלל
שאחרי כול מה שעבר עליהם הם הצליחו להתחיל בחיים חדשים ,
להקים משפחה , להשתקם ולנסות להמשיך בחיים רגילים (פחות או יותר ).
סבתא רבה שלי הצליחה לברוח עם המשפחה לפני שהנאצים הגיעו לכפר שלה .
היו אחרים שלא רצו לעזוב את הפרות ואת הרכוש , הם נישארו , ובסוף מתו .
קרובת משפחה שלה , שהתחתנה , זכתה להיות עם בעלה רק לילה אחד
למחורת גייסו אותו - ולפני שהוא הלך הוא ביקש ממנה לשמור על ההורים שלו ,
כשהיא וכל המשפחה של סבתא רבה שלי היו צריכים לברוח מהכפר ליפני שיהיה מאוחר יותר
ההורים של אותו בעל לא רצו לעזוב , הם התעקשו להישאר בכפר . בסוף הם מתו.
כשכל זה נגמר והבעל חזר לעיר הוא שאל את אישתו '' איפו ההורים שלי '' והיא ענתה
שהם מתו , הוא לא סלח לה על זה , הוא נפרד ממנה .
הסיפור הזה מעציב אותי כל פעם מחדש , יש עוד הרבה פרטים שלא סיפרתי ,
אני אשאיר אותם לעצמי . אני שמחה שסבתא רבה שלי הצליחה לשרוד במקום שאליו
ברחה עם משפחתה , ולהקים משפחה והנה יש לה ילדים ונכדים ונינים .
נכון שלא היה לה מספר על היד , ושהיא לא מרדה ולא ברחה ולא עשתה ניסים וניפלאות ...
אבל היא עדיין תמיד תישאר הגיבורה שלי !!! עד היום היא אשה חזקה כזאת ועצמאית .
וזה תמיד עצוב לי שלא יוצא לי לראות אותה הרבה כי אנחנו גרים בערים שונות :(
המשפט הזה מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש -
'' יש הרבה מקומות בעולם שהבם אין לאנשים נעליים , אבל יש רק מקום אחד בו לנעליים אין אנשים ''
*** זו לא פעם ראשונה שיוצא לי להרגיש עם עצמי כפויית טובה , במיוחד ביום השואה ,
אנשים מתו מרעב , מתו כי ניסו ליגנוב קצת אוכל למשפחה , התחננו לחתיכת לחם קטנה ביום ,
ואני הייתי אוכלת ומקיאה , אוכלת ומקיאה .. זה ממש זלזול מצידי ..