התנ"ך החדש

אני גדלתי בבית בו אבא שלי לא הדגים מה שנתפס בתודעה ה"נורמטיבית"(מה שזה לא אומר) כ"מבוגר אחראי", כלומר האנשים שנמצאים במשרד מ9-17 לובשים חליפות ומדברים על סינרגיה מחלקתית ועוד מונחים עסקיים(לפחות זשה מה שאני הבנתי שעושים כ"מבוגרים אחראים" מסרטים, סדרות והתואר שלי במשאבי אנוש). אומנם לאבי היו כמה עבודות שיכולות להחשב כאלו אבל הוא לא סבל אותם ולא התמיד בהם. לעומת זאת אמי הייתה "מבוגרת אחראית"(עד כמה שלהיות גננת זה מבוגר אחראי). את ילדותי ואת נעוריי בליתי בסוג של שמירה על דברים "ילדותיים" בכך שהייתי צופה בסרטים מצויירים ובעל אוסף די סביר של בובות בטמנים, רובוטריקים ולגו עד שאמי החליטה שאני מבוגר מדי ותרמה את הכל לקרוב משפחה(עדיין עצוב לי שזה קרה) ושיכנע אותי לקנות חולצות מכופתרות וג'ינסים כדי להראות יותר כ"מבוגר רציני". כשעזבתי את הבית ועברתי לגור במרכז אחד מהדברים שקרו זה שהתחלתי לאסוף פצפצים ובובות(גם היה לי מלא מיכלי בועות סבון אבל הם נתרמו בגלל מעבר דירה). אז אומנם אני הולך לעבודה בג'ינס וחולצה מכופתרת(רק כי טענו שזה נותן שירות יותר טוב, אז מי אני שאתווכח), דואג לשלם חשבונות ולהתמיד בעבודה אבל עדיין רואה סרטים מצויירים ומשחק עם צעצועים כי זה כייף לי.

כמו כן, אני אוכל דיגני ספיידרמן מקערת שודדי הקריביים עם כף של בובספוג ואם תצקראו לי ילדותי אגיד אותכם לאמא!

נעם(מה מוזרים הם המבוגרים)פטמן