התנ"ך החדש

בגיל 17 הייתי בלי יותר מדי חברים ודי בודד, אך היה אדם אחד שהיה בלימודים שלי שהיה לי קשר עימו וייתכן שהוא עדיין קורא כאן(היי יוחאי) הוא המליץ לי על המדריך לטרמפיסט בגלקסיה והבליגראד שני ספרים שהיו הפתיחה שלי לזאנרים של המד"ב והפנטזיה הזאנרים שהם העיקרים בחיי כיום. כמו גם בגיל 17 הייתי בטוח שאם אני יכול להחזיק גיטרה ביד ולנגן עליה פעם ב- אומר שאני מספיק מנוסה לעמוד על במה מול אנשים שגם ככה לא סובלים אותי ולנסות לנגן מולם. ההופעה הכישלונית הזו היא אחד מהזיכרונות שהתת מודע שלי אוהב להזכיר לי המון. בכל אופן לפני שבוע במדוייק אחרי שסיימתי לקרוא שני קומיקסים התחלתי לקרוא שוב את הבליגראד ואחרי כמה שעות הלכתי למפגש האחרון(לבנתיים) של ישראבלוג כי הוא עמד להיסגר והחלטתי להקריא מאחד פוסטים שהרגישו לי מתאימים ומצחיקים, הייתי בטוח שזה יהיה מצחיק מספיק, שאני לא ארגיש פיחד קהל והכל יהיה בסדר על אף שלא התאמנתי על להקריא בכלל אבל ברגע שעליתי על הקופסת פלסטיק שהייתה הבמה חטפתי פיק ברכיים אבל התגברתי על זה, לא גימגמתי וניכר שלפחות בדיחה אחת הצליחה לי, אבל גם זה שעליתי אחרי אדם שתיאר את הניסיון המיני שלו בצורה ממש מפורטת וגם כי וול ייתכן שאני לא כזה מצחיק אז די נכשלתי בזה אבל אני רואה את זה שלא גימגמתי ולא קרסתי ועמדתי בגאון מול אנשים והקראתי משהו שכתבתי היה די טוב לעניות דעתי.

נעם(גלוסופוביה)פטמן