מגיל מאוד צעיר הסביבה המיידית שלי טענה שאני מכוער וכך זה נמשך שנים. העובדה הזו גרמה לי לאמץ את הקונספט הזה ופחות או יותר לזלזל במראה החיצוני שלי הן מבחינת לבוש והן מבחינת אני גם ככה מכוער ולא ישימו עליי אז אני אוכל מה שבא לי. בנוסף לכך למעט כמה תמונות מטיולים משפחתיים אין באמת תיעוד של איך נראתי מגיל מאוד צעיר עד גיל שבו אני נחשב חוקי מבחינת המדינה(אני בספק שרק בגלל זה אבל אני מניח שזה היה פאקטור). גם אחרי הגיל החוקי יש לי מעט מאוד תמונות של עצמי וכל התמונות שאני מצולם בהם הם ממפגש חברתי כזה או אחר. כמו כן התחושה של אני מכוער לא עברה גם לא כשהיו כמה אנשים שטענו בפניי אחרת. כשאילצו אותי לפתוח את העמוד פייסבוק שלי לרוב בחרתי להיות עם תמונת פרופיל שכמעט לא רואים בה אותי, זה עדיין שם המחשבה הזו של אני מכוער, זה נמצא בתאי המוח שלי שאוהבים להזכיר לי כמה אני אדם לא מספיק טוב, אבל אני עובד על זה, אני מוצא את עצמי לא פעם מול המראה ומתרשם מעצמי כמו גם לאחרונה החלפתי תמונת פרופיל שבה רואים את פניי, כמו גם צלמתי כמה וכמה תמונות של עצמי כי סיבות ומקווה שזה איזשהו תהליך לקבלה עצמית והשלמה עצמית.
נעם(צד ימיני פרד)פטמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
