הייתה לך את ההזדמנות. כבר הייתי לגמרי שלך. והפסקת את זה, ואמרת לי לא. ואני? אני הרי רגילה שדוחים אותי. אותי כבר אי אפשר להפתיע. 

אז קצת כואב לי הלב. אני צריכה למצוא דרך חדשה למלא בה את הזמן שלי. לא להעביר שעות על גבי שעות בשיחות איתך.

כי אמרת לי לא, ובחרת בה, וזה לגיטימי והגיוני (וכנראה שכגבר הייתי עושה את אותו הדבר).

אבל עכשיו אני דואגת לעצמי. עכשיו זה הזמן שלי לפרוח. ניסיתי להישאר ידידה שלך, הבטחתי לך שלא תאבד אותי ובאמת התכוונתי לזה.

אבל זה לא יכול להמשך ככה.

אתה עשית את הבחירה שלך, ועכשיו אני עושה את שלי.