מזל שיש תאריכים. זה יכול לתת פרופורציות בחיים. לא ידעתי מתי התחלנו את תהליך ההתרחקות הזה. מתי התחלתי לשמור ממך מרחק ולהבין כמה המרחק הזה נכון וטוב לי עכשיו.

כמוש שכבר אמרתי, את אפשרות הבחירה שלך כבר הייתה לך, והיום, אולי קצת באיחור, אני מבינה עד כמה אנחנו לא מתאימים.

"את צריכה מישהו מכיל, מישהו שתוכלי לדבר איתו על דברים ברומו של עולם".

אולי אחת החברות הכי טובות שלי אמרה לי את זה.וזה מרגיש כל כך נכון, בדיוק מה שחשבתי.

אבל אז אני נזכרת בקטע הזה שקראתי על הפרעות אכילה. על הגשמיות, ההחפצה שאני עושה לעצמי, הטיפשות, חוסר האמונה בעצמי. אלה לא נושאים שהם ברומו של עולם, אבל הם חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי. ממי שאני היום. 

היא כתבה שם כל כך הרבה דברים שלא ידעתי לבטא.

***

אני רוצה לפתוח דף חדש עם עצמי. דף חדש עם האמונות שלי, דף חדש עם ההתמודדות שלי עם דברים. אני רוצה לגלות בעצמי משהו אחר. משהו שלא הכרתי, ואם אין מה לגלות - ליצור את זה.

ליצור את מי שאני מחדש. לתקן את המעוות.

***

אני יודעת שאין הרבה קשרים בין קטע לקטע. זה מפני שהכתיבה שלי היא אסוציטיבית. אני מתחילה לכתוב על א', שמגיע לב' ומזכיר לי ג', ובסוף מסיימת עם תובנה שנראת כמעט ללא קשר הגיוני לנושא שעליו דיברתי בהתחלה.

אבל כשאני חושבת על זה, יש קשר. בוודאי שיש קשר, לפחות הפעם. ההבנה שאני והוא פשוט לא מתאימים, מפנה לי מקום בלב להאמין שאני רוצה להשתנות. שאני רוצה לראות דברים באור אחר. בזכות ההחלטה שלי להתרחק, מצאתי משהו אחר שאני מתעניינת בו. בעצמי. אני מתעניינת בעצמי.