מזל שיש תאריכים. זה יכול לתת פרופורציות בחיים. לא ידעתי מתי התחלנו את תהליך ההתרחקות הזה. מתי התחלתי לשמור ממך מרחק ולהבין כמה המרחק הזה נכון וטוב לי עכשיו.

כמוש שכבר אמרתי, את אפשרות הבחירה שלך כבר הייתה לך, והיום, אולי קצת באיחור, אני מבינה עד כמה אנחנו לא מתאימים.

"את צריכה מישהו מכיל, מישהו שתוכלי לדבר איתו על דברים ברומו של עולם".

אולי אחת החברות הכי טובות שלי אמרה לי את זה.וזה מרגיש כל כך נכון, בדיוק מה שחשבתי.

אבל אז אני נזכרת בקטע הזה שקראתי על הפרעות אכילה. על הגשמיות, ההחפצה שאני עושה לעצמי, הטיפשות, חוסר האמונה בעצמי. אלה לא נושאים שהם ברומו של עולם, אבל הם חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי. ממי שאני היום. 

היא כתבה שם כל כך הרבה דברים שלא ידעתי לבטא.

***

אני רוצה לפתוח דף חדש עם עצמי. דף חדש עם האמונות שלי, דף חדש עם ההתמודדות שלי עם דברים. אני רוצה לגלות בעצמי משהו אחר. משהו שלא הכרתי, ואם אין מה לגלות - ליצור את זה.

ליצור את מי שאני מחדש. לתקן את המעוות.

***

אני יודעת שאין הרבה קשרים בין קטע לקטע. זה מפני שהכתיבה שלי היא אסוציטיבית. אני מתחילה לכתוב על א', שמגיע לב' ומזכיר לי ג', ובסוף מסיימת עם תובנה שנראת כמעט ללא קשר הגיוני לנושא שעליו דיברתי בהתחלה.

אבל כשאני חושבת על זה, יש קשר. בוודאי שיש קשר, לפחות הפעם. ההבנה שאני והוא פשוט לא מתאימים, מפנה לי מקום בלב להאמין שאני רוצה להשתנות. שאני רוצה לראות דברים באור אחר. בזכות ההחלטה שלי להתרחק, מצאתי משהו אחר שאני מתעניינת בו. בעצמי. אני מתעניינת בעצמי.

עדיין קשה לי וכואב לי. בתוך תוכי אני יודעת שזה לא היה אמור לקרות. אבל כל כך עזרה לי המחשבה שיש לי מישהו שכל הזמן שם בשבילי.

עכשיו אני צריכה למלא את הזמן שלי במשהו אחר, ולא בשיחה איתך. אני רוצה מישהו שירצה ללכת איתי באש ובמים.

אני פשוט צריכה שמישהו יאהב אותי כמו שאני.

הייתה לך את ההזדמנות. כבר הייתי לגמרי שלך. והפסקת את זה, ואמרת לי לא. ואני? אני הרי רגילה שדוחים אותי. אותי כבר אי אפשר להפתיע. 

אז קצת כואב לי הלב. אני צריכה למצוא דרך חדשה למלא בה את הזמן שלי. לא להעביר שעות על גבי שעות בשיחות איתך.

כי אמרת לי לא, ובחרת בה, וזה לגיטימי והגיוני (וכנראה שכגבר הייתי עושה את אותו הדבר).

אבל עכשיו אני דואגת לעצמי. עכשיו זה הזמן שלי לפרוח. ניסיתי להישאר ידידה שלך, הבטחתי לך שלא תאבד אותי ובאמת התכוונתי לזה.

אבל זה לא יכול להמשך ככה.

אתה עשית את הבחירה שלך, ועכשיו אני עושה את שלי.

את הרי יודעת שזה לא הגיוני להמשיך ככה. את יודעת שהקשר בניכם פוגע בך ומפתח בך ציפיות לעתיד. ברקע יש אותה.

הוא אמר שהראש הולך בדרך אחת והלב בשניה. והוא בחר בראש.

אבל אני לא רוצה להשאר שם כדי להיות מסגרת יפה לתמונה שהיא בכלל לא שלי. אני צריכה להחליט שדיי, נגמר, פשוט להפסיק עם זה. אבל זה קשה לי מידי.

אני צריכה מישהו שימלא בי משהו עכשיו. מעין רצון אבוד לאושר שנעלם עם הדיכאון. אני צריכה מישהו שיהיה בשבילי באמת. אני רוצה מישהו לדבר איתו. 

אני מחליטה עכשיו שזה נגמר.

שאני מפסחקה את זה.

שילך להתכז בחברה שהוא בחר.

מצטערת שאני לא מספיק טובה בשבילך.