זה הרבה מעבר ל"לא עכשיו". להגיד לי שהיית רוצה להתחתן איתי, זה לא הוגן כלפי. זה לא הוגן לעשות לי את זה. הרגע החלטת שאתה יוצא עם מישהי. למה להגיד את זה ובאותה הנשימה להגיד שנתחתן בשיא הרצינות?

מה שיותר כאב לי היה שאמרת שעכשיו אני בתקופה קשה ואתה רוצה לתת לי לעבור אותה. אתה יודע מה זה אומר בעיני? שאתה לא מספיק טוב בשבילי. שאתה לא מי שאני מחפשת.

כי להגיד את זה, זה לברוח מהאמת. והאמת היא שזו לא רק תקופה. זה חלק ממני, חלק מהאישיות שלי הדיכאון הזה. זה ילך ויבוא, והיום אני לומדת להכיל את הקושי הזה כחלק ממני. כבר לא קיימת ההגדרה שלי כחזקה, כמו שתמיד האמנתי וחשבתי. ישבי צד פגוע וחלש. צד שמתפרץ ומרסק את הצד החזק. מרסק לחתיכות כל כך קטנותעד שלא נשאר זכר לצצד החזק. 

אז כשאתה אומר לי שתהיה איתי כשאהיה בתקופה יותר טובה, אתה עוזר לי להתנפץ. זה חלק ממני. זה מי שאני אהיה, לתמיד. זה יחזור עוד הרבה פעמים בחיים שלי.

אז מבחנתי, אתה לא ברשימה.

כי ריסקת כל סיכוי שהיה לנו כשאמרת לי (במילים קצת שונות כמובן) שאתה לא רוצה להיות איתי בתקופות הקשות.

אני נפרדת מהרצון שלי לאהוב אותך ונפרדת מהרצון שלי להיות איתך. אני נפרדת מהרצון שהיה בי שתאהב אותי.

אני רוצה שתלך. שתלך ולא תחזור, כי כל כך פגעת בי עכשיו.

הייתי בטוחה שיקרה משהו. הייתי בטוחה שנפגש מחר ומשהו יקרה. משהו יתחיל. היו לי פרפרים בבטן... ממש רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל הוא אמר לא עכשיו.

אולי זה לעולם ישאר לא.

כנראה...

ואני כבר פיתחתי ציפיות.

אבל איך אפשר לאהוב בחורה שחייה בתוך הדיכאון שלה, ששכחה מה זה לחלום ומה זה שמחה, שלצאת מהמיטה עבורה זו מלחמה כל יום מחדש?

איך אפשר לאהוב בחורה שלא אוהבת שום דבר?

זה פשוט.

אי אפשר.