שני מסדרים על הראש
אחד היום
אחד בשלישי
אם לא עוברים אותם - לא יוצאים לחג
ולא, זה לא עוזר כשאומרים לי "אל תדאג, זה רק מסדר, אתה תעבור אותו בלי בעייה"
כל כך מרגיז שהחופש שלי תלוי במצב הרוח הרגעי של קצין מטופש ורס"ר מטומטם
כי הם ייצאו לחג, להם לא אכפת שהחיילים יסגרו
והמצב רגיש עוד יותר, כי הם גם ככה כבר שונאים את הגף שלנו
טוענים שאנחנו מסדרים לעצמנו דברים סתם ככה
ימי חופש בטענה של טיפולים רפואיים
מחלקים פטורים והקלות עם יד קלה על הטפסים
כי ככה זה כשדוחפים את האף לעניינים שלא מבינים
ורואים רק את התוצאה הסופית
אם הם רק היו יודעים כמה טרחה וכמה עצבים יכולים להביא למצב הזה
וכמה שאנחנו מנסים למנוע את המצבים האלה
אבל כשידינו כבולות לא מעט תחת נהלים ופקודות, עם כל שיקול הדעת שניתן להפעיל
לפעמים אין הרבה מה לעשות
ואת זה המפקדים לא מבינים, או לא רוצים לדעת
תקועים בגישה שלהם
ולא, אין דרך לשנות את זה
יש רק לנווט ולצאת הכי בסדר שאפשר מהמצב הזה
ואם ימשיכו "לפתוח עיניים" על מה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו עושים - ניתן להם סיבה לפתוח עיניים
ולא, הם לא יוכלו לעשות כלום
כי הכל תחת גיבוי של פקודות
אני כל כך צריך חופש
אחד ארוך ואמיתי
בלי חגים
בלי סיכוי להקפצה חזרה לבסיס
בלי מחויבויות קודמות
פשוט כמה ימים רצופים בשבילי
בשביל לעשות
בשביל לנסוע
בשביל לראות
צריך עוד רגילה
או לרשום את עצמי לאיזו השתלמות שלא ממש יהיה שם אכפת אם אגיע או לא
ולקחת את הימים בבית לעצמי
או להשיג כמה ימי מנוחה מרופא יחידה
לא רוצה לחכות עד חופשת השחרור
עכשיו...
היא באמת מותק
ומציירת ויוצרת נפלאה
ואני באמת תוהה אם המסר ה"נסתר" מאחורי השירים ששלחה לי היום הוא מכוון
או שהכל באמת סתם בגלל שהיא הייתה "במצב רוח רגוע"?
הדברים אולי יתבהרו קצת יותר עוד שבועיים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
