למה נולדתי לתוך החיים הקשים האלה?

למה אני מרגיש חרטה וכאב ויאוש בכול מקום שאני הולך?

למה אני פשוט אבוד... למה אני צריך להתחיל הכול מהתחלה כשהכל כבר נהרס לי בין הידיים...

למה אני צריך להמשיך להילחם ורק נשאר לי דם בעיינים...

למה אין תקווה באופק אשר תביא לי נחמה ואהבה...

למה נהרס לי הנשמה ונשבר לי הלב כל תקופת המלחמה...

למה כל פעם מחדש אני שואל את עצמי 'למה'? כי אולי זה הגורל שלי...

הגורל שבו צריך לסבול אינסוף כדי להגיע למשהו שבסוף בסוף יהיה חסר סיכוי.

לא אכפת לי כרגע מהעולם שבו אני חיי, ולא אכפת לי מה האנשים שהיו בחיי אמרו,חושובים או עשו עבורי או עליי...

מה שאני מרגיש עכשיו אין לו מחיר, מה שאני יודע עכשיו הכול תלוי במחיר...

אף אחד לא יבין אותי לעולם, וכנראה זה סוף הסיפור עבורי... 

איך בן אדם יכול להסתובב בלי רגש. בלי אהבה בלב. בלי תקווה. בלי משפחה.

בלי אף אחד... בלי שום דבר יציב. הכול אמור להיות בנוי אליי אבל אני יודע שזה לא קרה בגללם...

תודה אחרונה לפחות שנשארה לי המוזיקה עם הייתי חיי בבעולם המעוות הזה בלי צליל אחד שיכול לחדור לאוזן ולהישאר בנשמה, הייתי

מוותר מזמן.......

שיהיה לי בהצלחה.