"ולאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?"

לפני כמה זמן שמעתי מישהו מספר על כך שקרא שאנשים שקופים. פשוט כך. לרוב הם לא שמים לב לזה וחושבים שהם מסתירים הכל ושאף אחד לא יכול לראות מבחוץ מה הם חושבים או מרגישים, אבל שזה לא כך.

שאנשים קלים לקריאה כמו מילים על הדף, שלא צריך להכיר אותם טוב במיוחד כדי להיות מסוגלים למתח אותם ולהגיע למחוזות העמוקים והחשוכים של נשמתם.

תהיתי באותו הרגע אם זה נכון. באמת כל מה שאני מנסה להסתיר שקוף לכל מי שעובר לידי?

לפעמים אני רוצה שאנשים מסויימים ידעו עליי הרבה יותר ממה שאני אומרת, ופשוט קשה לי לספר את מה שעובר עליי.

אבל מצד שני, לפעמים אני פשוט מתחזה קצת למישהי שאני לא. רק כדי שאוכל להסתיר או להתכחש רק לרגע למה שאני מרגישה וחושבת.

מה אתם חושבים - אנשים באמת שקופים? או שדווקא להיפך, הם הרבה יותר אטומים ממה שחושבים וכולם בעצם חיים מתחת לשכבות של מסכות?...