"ולאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?"

ולפעמים פשוט אין מה לומר. 

למרות שכל כך רוצים.

שיר

ועוד אחד

ועוד

"את צריכה להבין שאת זו מי שאת.

ושימי זין על כל מי שלא מקבל אותך ככה כי כנראה שלא משתלם לך להיות איתו."

אולי כדאי להקשיב למה שאחרים אומרים לי? 

"יש לך הפרעות אכילה?"

"לא"

"את לא נשמעת לי כנה"

-משיכת כתפיים-

"זה חשוב לאכול, את יודעת"

"כן..."

אני לא אוהבת כששואלים אותי בדרך אגב על דברים שבשבילי הם לא בדרך אגב בכלל. אחר כך אני זאת שממשיכה לחשוב על זה, והם פשוט ממשיכים הלאה.

אני צריכה מישהו לדבר איתו. לא יודעת על מה, לא יודעת עם מי, אבל מישהו.