"ולאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?"

עוד שבוע מתגייסת. זה מוזר לי. מקווה שיהיה טוב.

אני חושבת שאחד הדברים שהכי מבאסים אותי הוא שמבטלים לי. יש תוכניות ואני שמחה שסוף סוף אראה חברים ואז קורה משהו ואני נשארת בבית ועושה אולי דברים מועילים אחרים, אבל לבד.

כולם עסוקים או עובדים או מגוייסים ובקיצור נטולי זמן להקדיש לי. אני רוצה לצאת ולשתכר ולהינות לפני הגיוס, אבל כנראה שזה לא יקרה. קצת באסה. למישהו יש קצת זמן פנוי שהוא רוצה להקדיש לי?

הרגע הזה שמישהו שאתה מכיר טוב מגלה איזשהו פרט קטן ולא חשוב עלייך שהוא לא ידע קודם, מוזר לי כל פעם מחדש.

אני לא יודעת לשרוק. תמיד ניסיתי ולפעמים אני עדיין מנסה, אבל אף פעם לא הצלחתי להגיע למשהו מעבר לנשיפה עלובה שמנסה לחקות צליל של שריקה.

מה הסודות הקטנים שלכם? דברים שלא יודעים עליכם גם אם אין בהם שום חשיבות?

האמת שאני ממש לא יודעת.

לא טוב כמו שרציתי, אבל נחכה לציונים ונראה. אני מקווה שלפחות לא יהיה נורא.

לפחות עכשיו אני יכולה לומר שסיימתי עם הפסיכומטרי ושאם ניפגש שוב זה יהיה כנראה רק אחרי הצבא ככה שיש עוד זמן.

כולם מרגיש ככה אחרי הבחינה? אני לא יודעת אם לשמוח שנגמר או להתעצבן על עצמי שלא נתתי מעצמי עוד יותר, למרות שבהלך הבחינה הרגשתי שאני כן מנסה לעשות את המיטב...

אוף?..