אני
א)
החיים קודם בוחנים,
אח”כ מלמדים:
קודם
יש לי חברה,
אח”כ אני יודע איך למשוך
אליי אישה.
קודם
אני מאבד את הזדמנות חיי לנצח,
אח”כ אני יודע מה עשיתי
לא נכון.
קודם
אני עשיר,
אח”כ אני יודע איך לעשות
כסף.
קודם
אני מבזבז את חיי על שטויות,
אח”כ אני יודע איך
לנצלם.
קודם
אוטיסטים בתיפקוד גבוה ביותר פוגעים בי,
אח"כ
אני לומד לזהות אל מי *לא*
להיקשר (אוטיסטים
לא יהיו מסוגלים להבין מה הבעיה,
שתשאר רק שלי.
אם אני לא האימא של האוטיסט
אסור לי להיקשר אליו).
ב)
שכיר שמיתעקש על זכויותיו
ניקרא "מובטל":
חוק-שמוק:
יחידת האכיפה בתמ"ת
יודעת לרשום את התלונה,
ואז מחפשת למסמס אותה.
ההיסתדרות עוזרת למאסות
בלבד:
בשביל היחיד היא עוד
מס.
ג)
הסיכוי האמיתי היחיד שלי
להצליח בכלל,
ומעבר לסטיה סטטיסטית
בפרט:
לפחות 80%
מאוכלוסיית הגברים העולמית
נכחדה סתם ככה.
רק אז:
נשים
ירצו אותי בתור חבר ולא רק בתור אבא,
כי הזרעון יהיה נדיר:
נשים יפסיקו עם הפוזות או
בוודאות ישארו לבד.
עמיתים ומעסיקים ייאלצו
להבין ביחסי אנוש,
או שלא יוכלו ללקק לבעלים:
מחסור היסטרי בכוח אדם לא
יותיר ברירה אלא לשכור אותי לעבודה,
וחוקי ההעסקה יתקיימו
במלואם,
לרבות קבלת כל ההפסקות
המנוכות במלואן.
ד)
גולדי10
הבעיה בהיותי מיעוט:
רק אני יודע שאני צודק.
אני
ואחרים
ה)
הקונפרמיות (הליכה
בתלם /
להיות זהה לכולם)
היא ערך *עליון*
שאין מקביל לו -
כל מי שרוצה להיות בקשר
עם החברה האנושיט חייב
בהכרח ללא מו"מ
להצליח לנחש נכונה ומראש
ללא רמזים כלשהם:
1.
את מה שאנשים רוצים לראות,
ולהראות להם בדיוק
100%
מרצונם.
2.
את מה שאנשים רוצים לקרוא,
ולהקריא להם בדיוק
100%
מרצונם.
3.
את מה שאנשים רוצים לשמוע,
ולהשמיע להם בדיוק
100%
מרצונם.
4.
להפנים שאין דבר כזה
'אפשרות
שניה'.
במקרה
של כישלון על כך שאינך-לא-בלתי
זהה להם,
למרות קשר חברי מתמשך
כלשהו שגרם *לך*
לחיות בסרט שדווקא כן יש
בינכם שפה משותפת:
1
תקבל "התעלם":
לא עונים לטלפונים /
מחפשים לסיים את השיחה
במהירות.
2 היחס
ברשתות חברתיות ינוע בין "לא
יכול לשלוח הודעות”,
ל"לא
נמצא בחיפוש",
ל“זמין לכולם חוץ ממך".
3
הבנה שכולם אוטיסטים
בתיפקוד גבוה ביותר חוץ ממך:
הם יכולים ורוצים לחיות
לבד.
העובדה שאתה לא יכול
לחיות לבד היא בעיה שלך.
ו)
סנובים בעמדות
מפתח הינם אלוהים חיים עלי אדמות:
אני
בוחר לינשום ליכבודם,
או
בוחר לא לינשום בכלל.
לכן עליי
להיות בעל קואליציה משלי,
או שכל מי שאני תלוי בו
יזיין אותי למוות.
ז)
אין דבר כזה "נחמד"
אלא "אני
עוד לא מכיר אותו"
- אין דבר
כזה “חברים”,
אלא
“הם עוד לא בגדו בך”.
ח)
ההכרות באינטרנט
היא שיטחית לחלוטין:
אני חושב שהכרתי מישהוא
שדומה לי מאוד,
אך ברגע שמתחילים לפרט על
נושאים אישיים מיתגלה השוני התהומי
בניינו.
ט)
אין דבר כזה "להגשים
חלומות":
הרוב האוטיסטי לא מפסיק
להפריע.
י)
כולם כן ורק אני לא:
החיים זה מה שקורה
לאחרים נקודה.
ככל
שהם זרים יותר כך קורים להם יותר חיים.
י”א)
אירגוני הנשים יודעים
לעשות פירסומת לעצמם,
וזהו.
י”ב)
הארוע היה משמעותי לי:
אני זוכר את הכבוד שהרגשתי
מעצם נוכחות הבוסים.
בשבילם זה היה עוד יום
עבודה.
י"ג)
אני לא יכול להיות חלק
מחברה,
רק לקוח שלה. בעלים שרוצה רק את הרווח;
מחשיב כל הוצאה שהיא כגון
עובדים,
אפילו אם בעלי חשבוניות
משלהם:
לזמנית.
הדרך היחידה בה החברה
המסחרית תקבלני,
כמובן שבאופן זמני;
היא אך
ורק בתור לקוח – בתור משלם
להם.
י”ד-2) במקרה הנדיר
ביותר בו כן אוכל להיות חלק מהחברה
הוא אך ורק לתפקיד מסויים מאוד.
אם לא נראה לי אשאר בחוץ
בכל מקרה.
ט”ו)
הסיכוי היחיד שלך לקשר עם
מישהיא מסויימת הוא אך ורק *עכשיו*,
כששניכם עדיין במסגרת
הנוכחית מאד הזאת.
אח”כ הנסיבות ישתנו וכמה
שהיא מחייכת אלייך עכשיו ככה היא
תחסום את עצמה בפנייך אח”כ.
לא משנה אם בת 5,
15 או 25
(בהכרח יהיה לה מישהוא אחר
והיא לעולם לא תחזור אלייך).
ט”ז)
הדבר הזמני
ביותר בעולם היא המציאות בה התרגלתה לחיות
לא משנה כמה זמן אתה חי בה.
ט”ח)
רק מי שאין לו רגשות מדבר
על רגשות.
נשים מתבכיינות כשהן
רוצות שייעשה כרצונן – לא כשכואב להן!!
הוכחה:
הן
מפסיקות להתבכיין רק כשמקבלות
את רצונן.
אוטיזם,
מישהוא?
“זה יהיה על המצפון שלך”:
איך מי שאין לה מצפון
יודעת שיש דבר כזה?
“זה (יהיה)
באשמתך”:
איך מי שלא מסוגלת להרגיש
אשמה יודעת שיש דבר כזה?
"אין
לך לב?”:
לא אין לי.
"אתה
אנוכי”:
למדתי ממך.
"אתה
חוצפן”:
<מקבל
כלא על אלימות במשפחה: אלימות מילולית זה מצחיק, אלימות פיזית זה פשוט לא יעבוד>
מי שיש לו
רגשות 'משליך'
אוטומטית
באופן אגואיסטי על אחר.
רק
פסיכופתית מזכירה זאת במפורש,
בצורה
הגיונית;
כי
מבחינתה צריך להזכיר
במודע את מה שלא ברור לה מאליו.
אחרים
ט”י)
רוב האוכלוסיה היא אוטיסטית
בתיפקוד גבוה ביותר:
קודם מיתרגלת לבעיה,
אח"כ
רואה אותה נוצרת (“אין",
“ככה זה אין מה לעשות”).
כ)
"אני אגיב אחר כך"
היא התגובה עצמה.
כ”א)
הלקוח לא
צודק כשהוא טוען לבעלות על העסק אך ורק
מעצם היותו לקוח /
כי
נכנס לו לשדה הראיה.
כ”ב)
הלקוח לא צודק
במקרים בהם הוא לא מסוגל להבין שלמרות
שהוא מבקש דבר 'אחד'
ו'קטן';
הוא עדיין חלק מהכלל,
עובדה שמונעת מימנו עדיפות.
לרבות כשהוא הבעלים.
כ”ג)
אסור להעלות מסות קריטיות
של אוכלוסיות חלשות,
כי חוזק השרשרת נקבע עפ"י
החוליה החלשה ביותר בה:
“אנטישמיות"
= “אנחנו רוצים פועלים
ושכירים שיקיימו עבורנו שיגרה שתרוויח
לנו עכשיו עוד כסף,
כי <שקר
כלשהו שמצדיק חולי בשליטה היסטרית>".
בגלל
זה אני בעד לספק לכל המרוקאים כרטיס הלוך
למרוקו.
דומם
כ”ד)
להפעיל מחשב בלי מגן מתח
זה כמו לזיין בלי קונדום.
כ”ה)
לתפעל מחשב בלי גיבוי זה
כמו נהג מירוצים ללא ביטוח חיים.
כ”ו)
בשל דרישות הפרוטקשן של
מסהכנסה,
הסכום בפועל קטן משמעותית
מהכתוב: 200
ש"ח זה בפועל 180
ש"ח,
וזה במיקרה הטוב.
כ”ז)
אין ספר ששווה יותר מ 150
ש"ח,
וגם זה רק לאחר שקראתי את
רובו אצל חבר.
כ”ח)
אים "חדר
כושר"
הוא מס שמנים,
אז "קנסות
על חוסרים בקופה"
הוא מס טיפשים.
כ”ט)
אין דבר כזה "בלי
בעיות":
במיקרה הכי טוב יש "הכי
מעט בעיות".
ל)
אין טעם שמישתמש קצה יעדכן
תוכנה:
“כל עוד זה נוסע זה בסדר"
מעולם לא היה נכון
יותר.
ל”א)
זה לא חוכמה להשיג הישג:
זאת חוכמה להיתקדם להישג
הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
