חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

הספר תמול שלשום מספר את קורותיו של יצחק קומר הציוני, שעלה מגליציה שבפולין לארץ ישראל: חיי היומיום שלו שם, פירוט הדרך שעבר כולל ההגעה עצמה לחופי יפו, ואיך רגע לפני שהתעלף מרעב באיזו מערה מצאו זקן ולימדו צבעות.

כך היה יצחק קומר צבע שהתפרנס יפה, פגש אנשים רבים (מידיי) ואף אישה בשם סוניה לה אח בשם רבינוביץ'. כמו כל אישה בימינו גם סוניה הרשתה לעצמה לשחק בביקוש המובטח, כאילו תישאר שווה לנצח.

יצחק קומר נדד בין יפו לירושלים וחוזר חלילה. שמואל-יוסף נוהג לפרט בקביעות כיצד הדרך הופכת להררית ככל שמתקרבים לירושלים, וכיצד ההרים מפנים את מקומם למישור ככל שמתקרבים ליפו. בירושלים יצחק פוגש את שיפרה לה ינשא.

מבין כל המון האנשים שיצחק הצבע פוגש הוא נתקל גם בכלב 'בלק': חיה דחויה ומשוגעת שמרוב תיסכול נושכת את האנשים שבועטים בה רק כי היא קיימת. שמואל יוסף מפרט את קורותיו של הכלב כאילו מדובר בדמות מרכזית נוספת, עד כדי "מה קשור עכשיו הכלב, תחזיר את יצחק!".

רק בסוף הספר מתברר שמדובר ב"מועדון קרב": תושבי ארץ ישראל הוותיקים התייחסו ליצחק באופן רע ומכוער עד-כדי-כך שנשתבשה עליו דעתו - נוצרה אצלו אישיות אוסציאטיבית: יצחק קומר הוא הכלב בלק. סוניה מיפו, אחותו של רבינוביץ', היא ילדה-קטינה אותה דימה יצחק לאישה נאה. התחלואים הנפשיים הביאו על יצחק גם חולשה גופנית קשה שהביאה למותו זמן קצר לאחר שנישא לשיפרה, והוא נקבר באדמת ארץ ישראל.

אני חושב שיצחק ברח אל אישיות של כלב משום שלא היה מסוגל להשלים עם המציאות: בגולה, בפולין, לא היה ציוני גדול ממנו עד אשר בסופו של דבר אכן עלה לישראל. כשהילך בין התושבים הוותיקים ענה בקביעות: 'אין לי דעה פוליטית - מבחינתי כל ישראל חברים'. למרות זאת דחו אותו פיזית ומילולית לא משנה כמה ניסה להתחבר, עד שמת משיגעון.
בעמוד-שניים האחרונים של הספר מתומצת הסיגנון של עגנון: הוא לוקח פסוק *אחד* בכל התנ"ך ומקים ממנו ספר.

לקח לי כחודש לסיים לאחר שקראתי מספר עמודים בכל יום.

שפתו של שמואל-יוסף לא באמת כזאת קשה להבנה: אישית הבנתי מעל 95% מהתוכן, אם מידע כללי ואם מהסקת מסקנות בהתאם למשפט.

מילון שמואל יוסף ע.: 

חמין = מים חמים.

צוננים = מים קרים.

לילך = ללכת.

פוזמקאות = גרביים.

קאוה = קפה.

* מומלץ! * 

מילה רעה על הוצאת שוקן: החולר'ות שיכתבו את הספר באופן שיכיל תעמולה פסיכופתית כגון עידוד סמים, עישון ות"א. 'עיזבונו של המחבר' תמכרו למטומטמת המיקוד לא לי: בקריאות חוזרות אני מתכוון להמשיך למחוק עד אשר אתקרב ככל האפשר לנוסח המקורי של שמואל.