1) בכיתה ו',
בערך בזמן בו התחלתי להזיע באופן
מוגבר מהגב (יחסית
לילד – תחילת גיל ההתבגרות),
הבנות הרשו לאחד ממקובלי הכיתה לשים
את ראשו על רגליהן.
אותי סיקרן לדעת "למה
הן מרשות לו?", הרי
אחד המקובלים הבכירים בכיתה מוביל מדיניות
'להוצאת הבנות
אל מחוץ לחוק' (לא
ידעתי שאני סטרייט,
ולא ידעתי שהוא מתרומם-פסיכופת).
>>>שנים
רבות לאחר מכן סוף-סוף
השכלתי להבין שדרך הטבע הן חברויות
סטרייטיות, ללא
קשר למדיניות מצד סותמי פיות שנרדמו
בעמדות המפתח שכבשו לעצמם (גם
בתישקורת).
בתמונה: חסרות זכות קיום רק כי לא כתוב להן "זכר" בתעודת זהות -
מתרוממי
היסודי מבטלים את זכות הקיום לכל בן שאוהב בנות.
2) כשהייתי
בתחילת החטיבה עם ילדים שעוד לא הוסתו
נגדי מעצם קיומי,
הוזמנתי למסיבות כיתה בביתו של מר
פופולארי (דמות
גברית לימדה אותו איך להצליח עם בנות).
כל הכיתה הייתה בסלון ובחדר האורחים;
משחקים ונהנים,
והוא היה בחדרו:
הרשה רק לחבריו להיכנס מידיי פעם
ולזמן קצר, נכנסו
ויצאו ללא הבעה מיוחדת.
תהיתי "על מה הם מדברים?".
במסיבה הראשונה נכנסה אליו מישהיא למשך
דקה או שתיים בסך הכל,
יצאה בחיוך קטן ואז מישהיא שניה נכנסה
ויצאה, אח"כ היא
קראה למישהיא אחרת -
השלישית הייתה איתו הכי הרבה זמן.
שאלתי את עצמי:
"מה הם עושים בחדר שלו?".
במסיבה השניה כשהשלישית הייתה עימו:
רק מיוחסים *ביותר*
הורשו להיכנס.
כולם יצאו אחרי מקסימום דקה עם חיוכון
קטן. סקרנותי
יזמה פניה מצידי:
הקשתי על דלת חדרו הנעולה ושאלתי "<מר
פופולארי> אפשר
להיכנס?" ענה לי
רק: "לא".
כל זה בזמן שכל שאר הכיתה חוגגת ומשתובבת
בביתו, עם מוזיקה
ו'מופרעים'
שמכניסים עניין,
וכמה 'בוגרים'
שרוקדים "סלואו
כיתה ז'”.
>> אחרי כרבע
שעה לבד הם יצאו מחדרו;
כשזוגתו אחריו והוא מסתכל אליה בחיוך
גדול, תוך שהוא
מסיים להכניס את חולצתו למיכנסיו.
>>>
אני כימעט מיתבייש להודות שרק בסביבות
גיל 26-27, כשניזכרתי
באירועים אילו,
סוף-סוף
השכלתי להבין שהם חוו את גיל ההתבגרות:
נגיעות קלות ובמקרה של מר פופולארי
גם נגיעות קשות.
בתמונה: סטרייט בריא בנפשו
אם
בתור ילדים ביסודי היתביישתם להחזיק יד
של בת:
זה
רק
בגלל שמיתרוממים לא הרשו לכם להיות
סטרייטים
3) כשהייתי בכיתה
ז' היה אירוע
שיכבתי בו כל כיתה הציגה הצגה בנושא
מסויים. קבוצה
מכיתתי הציגה מצב בו הבנים מנסים להתחיל
עם הבנות והן מסרבות.
אני חשבתי לעצמי שזו הצגה מפגרת ללא
תוכן, וקיבלנו
מקום אחרון.
אח"כ ב-ח'
קבוצת מקובלים אחרת מכיתתי (עדיין
ב'תנופה תרבותית'
מהיסודי) יצרה
לעצמה המון צומי ע"ב
"כל החיסורים
בשביל ההצגה". בסוף
הם הציגו אופרת סבון /
טלנבלה. אני
חשבתי לעצמי שזה סתם מפגר וקיבלנו מקום
אחרון.
>>>רק
כעשר+ שנים אחרי
שהשתחררתי מסירוס המיתרוממים;
הצלחתי להבין שקשרים עם המין השני הם
טעם החיים.
4) כשהייתי
בקייטנה בגיל החטיבה,
עם חבר'ה
מאיזור אחר במדינה:
הבנים מהאוהל יזמו "חובה
או חובתיים" עם בנות מאוהל אחר.
במקום לשמוח על ההזדמנות להיות עם
בנות, הייתי עסוק
בלפחד מה'חובה'
|חבול|.
הם
שיחקו בשתי הזדמנויות,
ובפעם השלישית הן הזמינו לאוהל
שלהן בנים מסויימים מאוד.
>>>איזה
כיף לתושבי איזור המרכז שאצלם המתרוממים
הם אלה שבארון.
5)
מתישהו במהלך החטיבה אחד הבנים
סיפר לחבר'ה
שהוא הראה את הזין שלו למישהיא,
וככל שהעמיד אותו יותר כך היא
היתלהבה עוד יותר.
בתיכון,
בי"ב,
אחת הנערות סיפרה שאחד מנערי
הכיתה ראה אותה ערומה לגמרי,
והיא ראתה אותו ערום כולו.
בשני
המקרים שמעתי את הסיפורים ללא מעורבות
ריגשית כלשהי :..-(
:...-( אח"כ הם מתפלאים למה יורים
בהם בבר נוער;
הרי 'זה ברור מאליו שמה שלא רוצה
להיות זהה להם גם לא רוצה להתקיים'.
6)
בכיתה ט' גיל
15: הצלחתי להבין
לבד שאחד השקטים בכיתה מיזדיין בקביעות
עם מישהיא, והם
שומרים את זה בסוד.
את המשמעות ההגיונית של 'לרצות
להיות עם מישהיא'
הבנתי מצויין,
אבל המשמעות הריגשית לא חילחלה לתודעתי
עד גיל 26 - "אני
רוצה מישהיא אבל לא מפריע לי שאין לי" (<<הוכחה חד-משמעית לסירוס ע"י פסיכופתים).
7) בטיול לפולין
חולקנו לחדרים לפי זוגות,
ורק אנוכי הייתי לבד ביום האחרון
והראשון. באמצע
השבוע הייתי עם עוד שני נערים בחדר לשלושה.
ככוחניים-יחסית
הם החליטו שהם מתקלחים ראשונים (כל
אחד בנפרד). בהתחלה
קיבלתי את זה, ובהמשך
הם החליטו שלפני שכל אחד מהם בנפרד הולך
להתקלח; הם חייבים
לרדוף אחד אחרי השני סביב המיטה.
יום אחד נמאס לי והחלטתי שאני קם
בארבע/חמש בבוקר
בשביל להתקלח. כשזה
נודע לאחד מהם ("כבר
היתקלחתי") הוא
צחק.
מאוחר יותר
במהלך היום כשהזכירו זאת בפורום מצומצם,
עניתי בחצי זילזול: "לא; אני
חייב לחכות שיסיימו לרדוף אחד אחרי השני
סביב המיטה". השקט
מבניהם הגיב בחיוך מבוייש,
ולאחר מכן כבר הסתדרנו עם עניין
המקלחות.
>עשר
שנים מאוחר יותר צפיתי בסרט "מר
אף אחד" על האיש האחרון שימות מסיבות
טבעיות (ליוצרו
יש נטיה להרס עצמי כי הוריו התגרשו כשהיה
ילד). >>בסרט
ישנה סצינה בה הכוכב וחברתו רודפים אחד
אחרי השניה סביב שולחן האוכל,
ואח"כ
מזדיינים. רק
אז קלטתי שאלה שהייתי
איתם בחדר הם הומואים,
והרדיפות אחד
אחרי השני סביב המיטה היו הפור-פליי
שלהם (גם
אם הסתפקו בזה).
8) באותו טיול
לפולין אחת הבנות שאלה אותי בפורום מצומצם: "איך זה להיות לבד בחדר?".
לו הייתי גר במרכז הייתי עונה לה
"בואי
תראי 
"
ומוסיף תנועה
מתאימה עם הראש.
במקום זה סירוס המתרוממים המאשרים
קיום רק לזהה להם;
גרם לי לענות לה <תשובה
הגיונית משעממת>,
שעד היום אני לא מאמין שעניתי אותה.
9) בכיתה י"ב
(גיל 17)
אחד הנערים שהכרתי מאז כיתה ז'
אמר עליי בפורום מצומצם בנוכחותי: "אני מדמיין שתי רוסיות עושות
לגולדי טובה, יום
אחרי הוא נכנס לכיתה ע"י
בעיטה בדלת”. דבריו
פשוט עברו דרכי!
את המילים הבנתי מצויין,
אבל לא את המשמעות הריגשית.
>>>רק
בגיל 26 סוף-סוף
קלטתי את המשמעות הריגשית של "לרצות
להזדיין", גם אם
עוד לא הזדמן לי.
10) לקראת סוף
י"ב,
כש"17 בראש"
הופך את הנוער למבוגר שעכשיו נותר לו
'רק'
לצבור ניסיון חיים:
מישהוא סיפר שהנער מסעיף 9
הזדיין כבר בכיתה ז'.
הנער תיקן: "לא,
רק התמזמזתי איתה".
מבלי להבין את המשמעות הריגשית שאלתי
אותו "למה לא
הזדיינתה איתה?"
ותשובתו: "הייתי
מבולבל, היא
התנפלה עליי".
>>>היום
אני מקנא בו על שחווה את גיל ההתבגרות -
אז קיבלתי את זה כמו ילד בגן ששומע
סיפור ב"שעת
ריכוז".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
