חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

נקודת הזמן בה זה קורה

רגע לפני כיבוש עמדת מפתח ונידוי שלך

גילוי השקר ומה אפשר לעשות נגד זה

אלטרואיסטים: מה קורה בחברה בריאה / עולם תקין

אתה זה שמעליהם:
מבחני קבלה

אומרים לך בדיוק את מה שאתה מצפה לשמוע. התרשמות הבוחן גדולה עד-כדי-כך שאפילו לא שואל שאלות בירור, מרוב שזה בדיוק מה שמצפה לשמוע (וזה עוד לא ליקלוקי פוליטיקה!)

לשאול שאלות בירור על הברור מאליו בכל מקרה, פריסת מבחני הקבלה על פני מספר מפגשים חד-שבועיים ו\או לשאול אותה שאלה ממספר זוויות: כשזה לא מייד ו\או דרך אחת מסויימת, האוטיסט מתבלבל

מצליחים להוכיח את דעתם השונה (לא-מדקלמים לאט יותר את שנאמר ע"י אחר)

שווי כוחות – כולם לומדים את כולם:
1. כולם חדשים וזרים זה לזה (העסק נפתח – הימים הראשונים לעבודה)

וגם

2. לקח להם פחות משבוע להרשים את הבוס

מסכות: משקיעים בחיוכים כאילו אין עוד הבעות פנים אחרות

ללא קמטים בצידי העיניים

רואים עליהם שהם אנשים טובים גם בלי שיחייכו / הם *גם* מחייכים

אומרים ביטויי עלק-אמון מפורשים ובמישרין: "יהיה בסדר", "לעזור לך" ו"סמוך עליי"

סוחטים הסכמה ללא תוכן: *למה* בדיוק לסמוך עלייך?

המסקנה מדבריהם היא שניתן לסמוך עליהם, ללא אמירה מפורשת מצידם

ביסוס מעמדו בעמדת המפתח בה מנמנם: ההזדמנות האחרונה לפני שצבירת וותק בתפקידו יהפכו לחסין מפני הדחות

מזכירים במפורש ובקול רם את מה שאמור להיות ברור מאליו: "אין לך לב", "אתה אנוכי", "על המצפון שלך", “וזה יהיה באשמתך”
(מכיוון שאוטיסט מעפעף לעצמו שזו שיא החוכמה לא להרגיש; הוא מסוגל להתייחס לרגשות כ*הגיוניים* בלבד)

הטון והמשמעות היא *האשמה* / פגיעה.
האוטיסט רק מדקלם: הוא לא מסוגל להבין משמעות ריגשית, רק שזה פועל לטובתו.
אם תאמר לו "אתה אשם שאין לי לב” / "אתה אשם שיש לי מצפון”(!):

1. הוא יחזור על שנאמר / יעשה "העתק-הדבק" לתעמולה מוכנה ללא כל קשר לתשובתך
ו\או

2. דממת אלחוט / בהיה
ו\או

3. הסבר הגיוני כלשהו שאין לו שום קשר לרגש (והרי מבחינתך, הבריא, עד לפני רגע כן דיבר על רגשות)

משליכים אגואיסטית את פנימיותם על אחר - מבינים לריגשות האחר *ללא* איזכור מפורש בעל-פה - מבחינתם דיבור על רגשות *אינו* הגיוני.
הבריא *מניח מראש* שהאחר מרגיש כמוהו – הוא לא מזכיר לו במפורש "רגשות” - הוא *לא משתמש* באיזכור רגשות כלל, לרבות לא כדי לגרום לאחר לנשום לכבודו

דמוי כיבוש עמדת מפתח: מינו עצמם לאלוהים ללא קואליציה שתגבה אותם
(מאפיין בעיקר בני 14 שלא יודעים מה לעשות עם זה שעומד להם, אז הם ממנים את עצמם לשופט ותליין)

מצפים ממך להצליח מייד על הפעם הראשונה אי-פעם / מחפשים ללכת מכות עם מי שאומר דברים שהם מחפשים להיפגע מהם
(פסיכופת אמיתי יעשה מיקור חוץ לאלימות)

תגובתם כשאתה משתמש בשיטותיהם נגדם: "אני יודע שאני לא מתאים אבל אני גם לא רוצה”

מעודדים אותך לנסות שוב, ולא כדי שתהיה להם רכילות לצחוק עלייך עם הקואליציה שלהם