1.
חובה לאכול כל יום!
כל יום
חובה לאכול משהו.
2.
הדבר הבטוח ביותר הוא שהמציאות לה
הספקתי להתרגל צפויה להשתנות בהקדם,
ועליי לקבל זאת.
3.
הטבע מבוסס על היכחדויות:
כל יחיד
שממשיך הלאה הוא סטיה סטטיסטית.
3א.
אנשים מתים כל הזמן -
דור אחרי דור ראה את הוריו מתים לפניו.
3ב.
המוות
הוא חלק בלתי נפרד מהחיים -
ככל
שאתה מבוגר יותר כך אתה קובר אנשים רבים
יותר:
מה הטעם
להיקשר למישהוא אם היום בו תאלץ
לחיות בלעדיו נגד רצונך
הוא בלתי נמנע?
(כולל
חיית מחמד)
לכן
אנשים מעריצים את האוטיסט:
ככל
שהוא יותר עבריין כך הוא יותר מקובל.
4.
עם
ישראל הוא מנהל עבודה חכם בעל ניסיון חיים
רב,
ולכן
בנג'מין
נתניהו הוא ראש הממשלה המתאים
ביותר עבורו (שאול
מופז הוא הגירסה המיזרחית).
4א.
הבעיה
“מחסור באנשים חכמים” /
“כל
הזמן מגיע נזקן אחר” אינה נקודתית:
למעלה
מ95%
מהישראלים
הם אותו הדבר.
לכן
הדעה
“נעיף את הבינוני הזה ונביא אחד חכם” לא
יכולה להיות נכונה
כי אינה מוגבלת לישוב /
דת
/
שכונה.
4ב.
אתה
זהה לביבי או שאתה לא שייך לישראל,
מדינת
העולם השני:
כל
מי שמסוגל להיות קבלן /
לפייס
/
לדמיין
הוא
המיעוט הנדיר!
עד
כדי מיותרות.
5.
מזרחיים מקבלים
יחס מעולה בביתם,
יוצאים החוצה
וכולם אוהבים אותם.
מסקנה:
נשים מזרחיות לא יכולות להפסיד.
אשכנזים
מקבלים חרא יחס בביתם,
יוצאים החוצה וכולם שונאים אותם על
קיומם.
מסקנה:
גברים אשכנזים לא שייכים לישראל.
6.
צפונית לחיפה ודרומית מב"ש
מבינים בכוח ולא במוח:
לכן אחוזי פשיעה נמוכים יחסית למרכז
אבל מצביעים על"ק
בהמוניהם.
6א.
בין ב"ש
לחיפה מבינים במוח ולא בכוח:
לכן מצביעים למה שמקדם אותם אבל אחוזי
פשיעה גבוהים יחסית.
+
נשים חוות חוויות מבגרות.
זה משהו שאני בכלל לא מסוגל להבין,
מלבד שמשתמע מעצם ההגדרה שנפשן
הילדותית הופכת למבוגרת.
אילו אני הייתי עובר חוויות מבגרות;
הייתי יכול להפסיק להרגיש שאני בתחילת
היסודי.
++
נשים מתוכנתות להימשך לאלפא בלבד –
מבחינתן אתה אלפא או ילד.
כל
כתבה בעיתון / דיווח
בטמבלוויזיה הם בהכרח מטעם גורם כלשהו
– "אנחנו
חושבים שזה יפה וחשוב אז בואו נספר על זה
לכולם" קיים
רק בטלוויזיה הקהילתית ועיתון בי"ס.
בעסק שמטרתו
היא קודם להרוויח;
המדיניות הרישמית והקבועה היא "רק
פירסומות סמויות"
בכוונה תחילה וביודעין:
*כל* מי שמוכן
לשים את הסכום שידרש בהכרח יקבל במה רק
כי שילם. העדיפות
הראשונה היא לבעלים ושאר עובדים בכירים
מאוד (לצורך קידום
מפלגתם),
אח"כ
הודעות רשמיות מטעם הממשלה כי כך כתוב
בחוזה הפעילות (קידום
רה”מ),
ובסוף אנשי
עסקים המקדמים את עסקיהם לרבות פוליטיקה
(עידוד הציבור
לקנות רק מותגים מסויימים מאוד).
אם ריגוש באמצעות הכעסה מעודד מכירות:
אז מתחשבים גם במטומטמת המיקוד.
כשהייתי קטן
חשבתי ש'מבוגרים'
הם אנשים שחיו המון זמן – שעוברות
שנים רבות עד שמגיעים לגילם.
פיתאום עכשיו,
פיתאום היום; אני
מבין שהחל מגיל מסויים כל החיים נראים
כרגע אחד שאפשר לעבור אותו 'בעמידה
על הראש'.
כל
פעם שאני הולך לאנשהו ומקבל שירות כלשהו
- בכל
פעם שאני הולך לאנשהו וקונה משהו:
זה *בהכרח
קודם* מקום עבודה
של מישהוא.
אני חי במדינה
כלשהי: מטרתו של
השילטון המרכזי היא לגרום לי להיות נאמן
למדינה באופן כללי ולפוליטיקאים שעובדים
בשירות הציבורי באופן אישי,
וחוץ מזה מבחינתם אני יכול לבחור לא
לנשום. למשל:
חיי במדינת ישראל מסודרים ככה שכל מה
שאדע לעשות זה רק להצביע למה שאומרים לי
('מגדלים מצביעים'),
וחוץ מזה ישראל לא אחראית על היהודים
שחיים בה.
כל
העסקים שמוכרים משהו ו\או
מספקים שירות כלשהו אחראיים רק על עצם
קבלת הרווחים,
וחוץ מזה הלקוח לא התקיים מעולם -
העובדים בהם אחראיים רק על עצם הליקוק
לבוס וחוץ מזה אוטיסטים לסביבתם:
היחס שהלקוח מקבל הוא הצגה בלבד –
נחות מ”מסכה”.
אני
חושב שהשירות / מוצר
הוא בשיתופי ובשבילי,
אך בפועל אני נחשב *תירוץ
בלבד* למטרה.
קניתי כוס
קפה?
זהו "מקום
עבודה" לאלה
שמוכרים לי ומגישים לי,
ורק בסוף הקפה
הוא תירוץ בלבד כדי לקבל ממני כמה שיותר.
כנ"ל
חנות בגדים, מוסך,
מכולת/סופרמרקט,
*חוג לילד*,
לימודים
כלשהם כולל חוק חינוך חובה וכו':
בכולם אני
חושב שאני מקבל יחס/שירות;
אך בפועל אני
תירוץ בלבד לליקוק לבוס (וזה
אם
העסק אשכרה חייב לקוחות כדי לפעול).
->->כלומר
בעלי העסקים עושים מינימום הכרחי כדי
שבסופו של דבר הם ירגישו טוב עם עצמם.
איזה
שת"פ
מוזר...
זה לא "האסון
הכי גדול שקרה אי-פעם",
אלא 'פעם
ראשונה שקוראת *לי*
כזאת טראומה'.
Goldy10
בבלוג זה
בכל הבלוגים
