חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

הדיווחים שנימכרים בתישקורת (טמבלוויזיה, עיתונים ומגיבים בתשלום באינטרנט)

המציאות שאני רואה בעצמי בפגישות אישיות פנים מול פנים,
ואצל פרופילים שאני מאמין שהם אמיתיים

תקף אצלי באופן אישי בחיי היומיום

NYC זה הישוב היחיד בכל כדור הארץ, ולפעמים מותר לי לדעת שת"א זאת העיר היחידה מחוץ לאר"הב

פעם אחרונה שהסתכלתי אל מחוץ לביתי וגם הלכתי רחוק ממנו עד שיצא מטווח ראייתי: לא ראיתי כלל את מה שדווח לי

עולמי אינו צר עד-כדי-כך

כולם מזדיינים לראשונה בגיל העשרה

באמצע י"ב *פיתאום* כולם הופכים למבוגרים בראש כי סיימו לחוות את גיל ההתבגרות במלואו, ועכשיו מוכנים לשקול ברצינות היתרבות מכוונת

איך ילד יכול להיות *פיתאום* מבוגר?

בני 30+ מבוגרים *גם* בראשם - הגיל הכרונולוגי תמיד תואם לגיל השיכלי

כולם צוברים ניסיון כלשהו בחייהם: אין 'מבוגר' שמרגיש עצמו ילדותי ממש

29 בגוף עם ניסיון של בן חמש:
'צעיר בנפשו' ו-'נראה צעיר לגילו' הן באמת קללות!

כולם בעלי חיי חברה עשירים מאוד

פוגשים אנשים אך לא מלכי המקובלים

אם לא האינטרנט: אישיותי האסוציאטיבית הייתה יוצאת מכלל שליטה

לכולם יש זוגיות

רוב הגברים לבד וכל הנשים ביחד

|חבול|

תישקורת

מציאות שאני רואה בעצמי אצל אחרים

חיי האישיים

לכולם יש מספר ילדים

ישנם זוגות ללא ילדים

אני לא רוצה לחוצת חתונה

לכולם יש תעסוקה

העסק קיים פיזית, אך התחלופה בו גבוהה מידיי - לעסק עצמו יש פעילות אך לא ליחיד שמועסק בו

לא מתאים להיות שכיר מסיבות שונות,
וכל עוד רף הכניסה לעולם העסקים הוא שש ספרות כשאין לי ביטחונות; אני תקוע

השר הממונה הוא האדם היחיד בכל המשרד הממשלתי

הפקידים ב"קבלת קהל" במשרדי הממשלה המקומיים: הם בהחלט חלק בלתי נפרד מהעובדים תחת 'השר הממונה'

אם אחד מפקידיו העקיפים עונה לי; תשובתו כמעט-תמיד מתחרזת עם "פנה למשטרע / לבית משפט”

ראש הרשות הפוליטית הוא האדם היחיד במדינה עליה ממונה: מיסטר פרזידנט הוא האמריקקי היחיד בכל אר"הב, אנג'לה מרקל היא הנאצית היחידה בנאציה, ומוחמד מורסיי הוא המיצרי היחיד בכל מיצרים.
בערוצי חו"ל בנג'מין נתניהו משווק כישראלי היחיד בכל המדינה

פעם שר הפנים בעצמו הגיע לישובי וראיתיו ממרחק מטרים ספורים: הייתי חלק מחבורה שליוותה אותו מרגע היציאה ממכוניתו ועד למקום האירוע

ישנם כ"כ הרבה נושאי תפקידים בכלל הממשלה; שלעיתים קרובות אני אומר לעצמי "מה 'כפת לי מאוטיסט-ספונסר שהחליט "אני מדבר רק עם אחד ושהוא יעביר את זה הלאה” - ממש לא צריך יחיד מעל כולם

מטרת חיינו היא להצביע על"ק: כל קיומנו מסודר ככה שתפקידנו היחיד בהווייתנו יהיה לתת עוד כוח למי שמממן את "מפלגת הבעת' הישראלית", וחוץ מזה להיות בוטים שיודעים רק "לעשות", כדי שהבעלים היחיד ירוויח עכשיו-עוד-כסף
(אח”כ הצבועים מעפעפים שמפלגות אחרות הן אלו שמגדלות מצביעים / 'שותפה טיבעית')

כל הזמן מזדרזים להתרגל לבעיה - מבחינתם לא תיתכן מציאות אחרת

רק אני מנסה לצאת מהמטריקס

תישקורת

מציאות שאני רואה בעצמי אצל אחרים

חיי האישיים

הלאומנות היא היסטרית: 100% מהמופיעים בטמבלוויזיה מאוהבים בישראל באמצעות משרה ציבורית, פרנסה בתפקיד בכיר או אזרח שאשכרה מתאים לו לחיות כאן

אנשים מטיילים בחו"ל; מצלמים תמונות מקוריות של מקומות שלא קיימים בישראל בכלל, ומספרים על החיים הטובים מאוד שם; באופן שלא מכשיל אותם עם שאלות מוודאות.
. כשהם בישראל אני מבין במישרין שהמציאות אצלם לא שונה בהרבה משלי, גם אצל ת"אים

בעל ניסיון רב באופטימיות:
1. המדיניות היא להוציא אשמה מהנחקר; רק כי לא התקשר ראשון למשטרע.
2. לשכת שר הביטחון לא רוצה לחיילני, ו'הנהלים' מונעים ממני לעשות ש”ל.
3. אני בטוח שהשירות הציבורי קַשר קֵשר נגד המגזר הפרטי.
4. אני חי מחוץ לאיזור המרכז (ב”ש-חיפה).
>>איך אפשר לצפות ממני לפטריוטיות כשזאת המציאות שאני חווה באופן אישי ע”ב יומיומי???

מפלגת האבודה היחידה ברשם המפלגות

בעלי מודעות פוליטית מצביעים מכל שיקול שהוא מלבד "התקדמות בחייהם האישיים”

אני מצביע אך ורק כדי שעל"ק תקבל לפחות קול אחד פחות (כל קול כשר נחשב לרבות אם לא הספיק להכניס לכנסת את הרשימה שמייצג)

פלוני קונה כתבות יח"צנות על עצמו באופן קבוע

הסביבה הקרובה אליי פיזית היא המשמעותית, לא 'ארציים' כלשהם

הם בסה"כ פרצופים שמתחלפים: בעתיד יהיה מישהוא אחר, ובכל עשור מחליפים לחברים אחרים

"לעשות תואר" זה טיבעי כמו לשרת את המדינה / לעבוד / להצביע למה שאומרים לך

לא מבטיח עבודה ולא משנה את האופי: הפרנסה אינה קשורה כלל ל'תואר'(!!!) ומי שאלרגי לטימטומטיקה כדאי שיתרחק מסדיסטיקה

מוסדות הלימוד רוצים קודם להרוויח כסף - עצם היצע הקורסים הוא תירוץ בלבד לרווחים
. הקורס עוזר לאופי הלומד לחסוך את המצאת הגלגל מחדש

.. לעיתים רחוקות בלבד משתלם להוציא את כל התואר

מיסטר פרזידנט מינה את ראש השילטון לתפקידו

העיברית סביבי בכל מקום ואין אדום בדיגלי

למיטב ידיעתי האוטונומיה שיש לישראל מאר"הב מתחרזת עם "עצמאות מלאה"

תישקורת

מציאות שאני רואה בעצמי אצל אחרים

חיי האישיים

המשרות היחידות שקיימות הן רו"ח ו- עו"ד

נהגים ומוכרים בחנות

שירות לקוחות

כל הצעירות שוות זיון,
וכל המבוגרות בהכרח מילפיות

ממש לא נכון

אם היא נראית בסדר ומעלה וגם לא לחוצת חתונה / מתפשרת: זה בסדר

משפחה = אימא עו"ד ואבא רו"ח, שעושים רק ילד אחד וגם זה רק כי הטבע אמר להם 'להתרבות'.
מתעלמים ממנו מרגע שנולד אבל כפיצוי על חוסר מסוגלות הורית; מסכימים לגבותו בכל סכום כסף שהוא.
הילד הופך לנרקומן.

כל אחד חי לבד.

פיזית ההורים המתפקדים גופנית ושיכלית נוכחים בבית; בפועל אני שקוף עבורם: כל יחס אליי הוא קודם ביטוי לאגואיסטיות שלהם ו\או עשיית חשבון למיה גידו.

בסוף אחיי המועדפים מצליחים על חשבוני.