חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

עולם שני: כשהעולם השלישי ניראה כאילו הוא עולם ריאשון

המאפיין העיקרי: חלוקת המשאבים בין השילטון המרכזי באופן אישי,
לעם עצמו

עולם ראשון

עולם שלישי

עולם שני

כולם שותפים בעושר השילטון! אין 'מקובלים / לא מקובלים' - כולם באותה רמת חיים: המדינה עשירה *ולכן גם אזרחיה* עשירים במישרין

בפועל מדובר בשתי מדינות שונות:

השליט מקבל לעצמו באופן אישי את כל הקיים בעידן הנוכחי,
חבריו הקרובים מאוד מקבלים נתח משמעותי ממשאביו,
אל מול
כל שאר העם המושאר בכוונת זדון עני מרוד

לשליט עצמו וחבריו יש הכל,

עמיתיהם במועדון המקובלים הלאומי נהנים במישרין מחלוקת המשאבים,

וכל שאר העם נאלץ להשיג לעצמו חיים טובים יותר בכוחות עצמו.
אתה יכול לנסות להיכנס אל מועדון המקובלים הלאומי באופן כלשהו, אך בפועל זול יותר *להיוולד* לתוכו

הלוגיסטיקה המנהלת את המדינה

כל המדינה חזקה: כל הישובים בה מקבלים כמות שווה של משאבים, ולכן כל התושבים בכל הישובים בעלי אותה יכולת יצור

כל הכוח וכל אמצעי היצור מיתרכזים רק בעיר (הבירה) בה השליט חי, וכל שאר המדינה 'לא קיימת': מדינת עולם שלישי בפועל זו עיר אחת עם *המון* שטח ריק סביבה

רוב הכוח מיתרכז בעיר הבירה,

יתכן בסבירות גבוהה ישוב *אחד* נוסף שמקבל משאבים רבים מידיי כאילו עיר בירה שניה,
וכל שאר המדינה עושה טובה שמקבלת מינימום הכרחי מהשילטון המרכזי

ידיעות חדשותיות

כולם יודעים הכל כל הזמן - המיתפרסם בציבור זה 100% מהתמונה כולה.
העם שותף *מלא* בכל ההתרחשויות; כל יום, כל השנה, כל החיים.

רק השליט יודע הכל כל הזמן, ועמיתיו הישירים לשילטון יודעים חלק ניכר מהתמונה.

העם עצמו מושאר בכוונת זדון במצב הישרדות: גם אם בטעות של פעם באלף שנים יוודע לו משהו: בוודאות זה לא יעניין אותו בכלל.

השליט יודע הכל כל הזמן, עמיתיו לשילטון ממודרים לפי מידרג,
והעם עצמו מקבל תמונה חלקית ושגויה בכוונת זדון: המציאות היא תירוץ בלבד ל שקר גמור.
האזרחים הוותיקים מאוד, שגרים במדינה כל חייהם בכלל ובאיזור מסויים בפרט:
מצליחים לידלות פרטי בלמ"ס עד שמור ("סודי ביותר" במיקרים נדירים מידיי).

המודרניות היא חיצוניות בלבד: עם היציאה משדה התעופה אתה רואה מכוניות חדישות ורחובות נקיים. רק כשאתה מתחיל לתקשר עם המקומיים; אתה מגלה את הזבל שמשאיר את מפ"אי בראשות השילטון

בישראל

מבחוץ נראית עולם ראשון

מבפנים מתנהגת עולם שלישי

בפועל מדינת עולם שני

האזרחים הינם שתי קבוצות שונות, שוות בכוחן

אשכנזים שרוצים להתפתח: לפרוטוקול יש להם יכולת מעשית להשיג בזמן אמת את כל אמצעי המחיה החדישים הקיימים בתקופתם

מזרחיים שנזהרים לא להשתכנז: מפגרים שמתחרים בניהם מי יותר אוטיסט / סתם אנטי-חברתי / כן רוצה למות בכלא

הבוטים והמסוגלים לדמיין נמצאים בשיוויון: המדינה נראית מתקדמת,
בפועל לא מסוגלת ליצור מעבר למיחזור שיגרת האתמול

שילטון מרכזי

העם הוא הריבון כי מסוגל לדמיין. שליט ששוכח זאת לעולם לא יבחר מחדש.

שיטת 'השילטון המרכזי' מושארת רק כי לעם מעולם לא הזדמן להכיר "ניהול משאבים מרכזי”

השילטון מנותק מהעם: דיקטטור או אוליגרכיה.
העם הוא בוט חסר בינה: השילטון אומר לו לעשות אז הוא עושה (כך העם לא מת משיעמום / לא נאלץ לבהות בקיר לבן)

העם בוחר בכוונה דיקטטורי ככל האפשר.
החוקים מקנים כוח מירבי ליחיד שבראש השילטון: הסכמת הרשות המחוקקת/שופטת היא מראית עין בלבד, כי שליטתו מוחלטת בכל מקרה: באמצעות השירותים החשאיים

-

השילטון פועל נגד העם

בגלוי

בסמוי

חיי היומיום

טוב לך: מתקדם

רע לך: שורד

משעמם לך – זה יכול לעניין אבל לא לחדש:
אתה עושה ללא ריגוש, או חי ללא עתיד

"כתוב וחתום"

ההיגיון שולט: מה שכתוב הוא הקובע / החותמים מבינים שחתימתם היא סוף הדיון
(בניגוד לבני 14 שממשיכים להוסיף תנאים לאחר חתימתם)

האגו שולט: ליקוקים לבוס לרבות 'עיפעופי שיא חוכמה' ושאר שבלונות פסיכולוגיות: גוברים על כל החוזים לרבות כל החוקים

המלצה בלבד: יש הבדל משמעותי בין מה שכתוב באתר הרישמי הנחשב "מעודכן", למה שמתקיים בפועל (החוקה משתנה כל הזמן)

במדינת עולם שני סביבתך "נותנת את ההרגשה ש" גם אתה אישית יכול; אבל אתה באמת לא

כלכלה

"עולם ראשון": לפרוטוקול / במבט ראשון

"עולם שלישי": במציאות / בשטח / מבחן התוצאה / שורה תחתונה

מחיר = להגיע אל האופק

כשסוף-סוף תשיג את הסכום

תגלה שהוא לא מספיק כי האינפלציה העלתה אותו: כולם כל הזמן רוצים להרוויח עוד ללא כל קשר לעובדה שככל שליותר אנשים יש יותר כסף כך הם רוצים להרוויח עוד יותר, ובמעגל אינסופי: אינפלציה 400%+ > גרמניה אחרי מ"ע1 > מיליון אפסים על השטר > הממשלה מעלה את שכר המינימום כדי שידביק את מדד המחירים שעלייתו פותחת פער בינו לשכר המינימום

ממון

אתה יכול להתעשר

כל עוד אתה לא עושה כאב ראש למי שכבש את השוק / נכנע בפני מי שרוצה לכבוש אותו ממך / נכנע לקרטל: מוכר במחיר וגם באיזור שהוכתב לך וגם משלם פרוטקשן / נשאר קטן עד כדי בטל ב60

רכוש

אתה יכול להיות הבעלים היחיד והרישמי של רכוש מסוג כלשהו, וללא הגבלה

אינסוף מיסים על כל דבר הכי קטן לרבות מטלטלין אישיים; הופכים את היותך לבעל רכוש כלשהו ל "לא כדאי"

מעמד בינוני-נמוך

נראה כמי שיש לו כסף כי ביתו מלא ב"דברים"

מתעקש לעסוק בהישרדות: בוחר בכוונה בממשלה שמטילה אינסוף מיסים על כל דבר

תעסוקה

ע1: לפרוטוקול

ע3: בפועל

הפועל הפשוט הופך למנ"כל

מטרת העסק היא להרוויח כסף / הבוסים מתלבשים יצוגי

הקידום בעיקר ע"ב וותק: המטרה היא ללקק את דרכך למעלה תוך-כדי דריכה על אלה שתחתייך, 'להרוויח כסף' זו תופעת לוואי והלבוש היצוגי הוא קודם מדי עבודה.
"מכירת מוצר / שירות לקוחות" זה סעיף בטופס

בני גילך, עמיתים

פחות או יותר ברמתך

נמוכים ממך משמעותית בגילם השיכלי; עד-כדי-כך שדינם להיות סגורים בין 4 קירות בטון משוריין

תנאי העסקה

לפרוטוקול השכר משולם בזמן

חוק ההעסקה הוא המלצה בלבד: המציאות בשטח היא כן לגרום לעובד להתפטר, כי הדבר היחיד שמעניין את הממשלה זה עצם גביית הפרוטקשן מהעסק, ותו לא
(אתה יכול לאכוף את תנאי ההעסקה או לקבל מיסים מהעסק)

מוחתם על חוזה העסקה

כל הפגיעות בתנאי ההעסקה של הלא-מקושרים, לרבות הזוטרים מהשירות הציבורי: הן *בלתי נמנעות*, כי במדינת עולם שני זה משנה רק עד כמה אתה אוטיסט: ככל שאתה יותר אטום לסביבה כך אתה מסכים להיות מנוצל יותר

אתה עם אחרים

בחברה מתוקנת

עולם שלישי

חוסר אמון הוא א'-ב'

האפשרות להשיג משהו חומרי / רוחני נראית מציאותית ביותר

אבל אז מגלה שאנשים באופן קבוע: אומרים דברים שאינם מתכוונים אליהם עד כדי שקרים של ממש - מספקים מידע חלקי בלבד עד כדי עדות שקר (“חצי אמת גרועה משקר”).

למרות שאינם פתולוגים באמת שאינם-לא-בלתי מסוגלים להבין מה לא-בסדר בלשקר סתם ככה רק כי בא להם:
מוכרים בכוונה איכות נמוכה / מספקים הזמנה שונה / עוקצים: דורשים מקדמה כשיודעים מראש שאין בכוונתם לספק תמורה כלשהי

מעשית בהישג ידך

מי שמגיש לך את זה

באמת מרחיק את המטרה ממך בכוונה *וגם* לא מסוגל להבין מה לא בסדר בזה

מסכות

אתה יכול להתנהג כרצונך

'מר מושלם' מעפעף לך איך אתה מרוויח מזה שהאופי שלו הוא לסתום לך את הפה רק כי אינך-לא-בלתי זהה לו / כי אתה לא חושב רק עליו:
מי שלא כדאי להתבטא נגדו הוא ארכיטקט המטריקס שקובע את חייך, לרבות בעקיפין

התנגשות תרבותית

מספר למפקד שלך על הרעיון המושלם ביותר האפשרי

מקבל פרצוף 'שואל' כאילו דיברתה בחייזרית

מדבר במילים בנות ארבע וחמש אותיות

קוראים לך 'מוזר'

סוף-סוף משהו זז

מעט מידיי ומאוחר מידיי

**

**

**

שירות ציבורי

אתה פונה לממשלה כדי שתעזור לך

אם אתה לא מקושר בצורה כלשהי: המקסימום שהם מוכנים לעשות עבורך זה לענות בכתב שטענותייך הורדו לדרגה שתחתם, והנמוכה ביותר לא אחראית על זה / מפנה למשטרע / הדעה הראשונית אי-פעם קובעת לנצח (וזה עוד המקרה הטוב - חברה מסחרית פשוט מתעלמת ממך)

אתה חושב שאתה חי את חייך

כל עובדי הש"צ מרגלים אחר כל 'לא מקושר' ככל יכולתם - אם אתה לא 'משלהם', לעולם לא תדע מדוע: אם אתה מנסה אז אתה נכשל