חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

כולנו מכירים את זה: נכנסים לסניף מקומי של רשת ארצית, לוקחים מספר ומחכים בתור שפקיד זוטר יודה בקיומנו. אנחנו מקבלים מינימום הכרחי של צומי, כל מה שחורג משיגרת הפקיד מלווה בטונים צורמים ובסופו של דבר מגלים קרטל.

כל הזמן מינימום הכרחי של רמת שירות כשהתחרות היא בעיקר על מחיר "זול".

מניתוח המצב הגעתי למסקנה שהכל נובע מהעובדה שהחוק מחייב את העסק לשרת את *כולם*; לרבות אלה שהוא יכול להצליח להוכיח שהם צרה צרורה. הדבר יוצר תיסכול מצד הנהלת העסק, שמצידה מסווגת את לקוחותיה באופן בולט לפי סכום החשבון התקופתי (לפחות זה עוד מותר להם).

בנקים למשל; חייבים לפתוח חשבון לכל אחד לרבות כשהם יכולים להצליח להוכיח שהוא יהפך למוגבל (קראתי על פס”ד בו הפסידו). הנקודה החיובית היא שמותר להם קומות נבחרות ופקידים מקצועיים יותר ללקוחות עשירים, לרבות מוקדים טלפונים נפרדים.

ברשיון ההפעלה של חברות סלולאר; כתוב במפורש שהן חייבות להקים קו לכל מי שרוצה בכך (קראתי את הסעיף). הנקודה החיובית היא שמותר להם להפנות לקוחות נבחרים לחדרים נפרדים.

מכיוון ששמעתי על 'קרטל חברות הביטוח'; אני מניח שהחוק מכריח אותן לבטח כל אחד, לרבות כשאמינותו מוטלת בספק.

הרוב המוחלט של לקוחות הביטוח הלאומי הם בעייתים – למרבה האירוניה הוא קיים *כדי* לשרתם - עובדה שיכולה להצדיק את השמועה 'נותן השירות הגרוע ביותר בישראל'. ישנו סיווג נפרד ל'תאונות אישיות' (אם אני זוכר נכון).

בתי ספר: מנ"כל מטרד החינוך הדיקטטור מחייב לקבל כל אחד לרבות כשידוע שהוא עבריין / לא ילמד וגם יפריע לאחרים. למעשה: חובה להשאירו לרבות לאחר שנתפס על חם, לא משנה כמה פעמים. למזלם מותר לסווג את הלקוחות לחלקית/רגילה/מוגברת, ואם הרמה השיכלית/חברתית של התלמיד נמוכה ממש; רק אז הוא מופנה לבי"ס מיוחד.

ערים מקבלות לתוכן את כל מי שמסוגל לקנות/לשכור בית; עובדה היוצרת אזורים עשירים ואזורים עניים. למזלנו; משרד הפנים מרשה הקמת ישובים המבוססים על וועדות קבלה, כך שכל הישוב המסונן הוא ברמה אחידה.

מצד שני; אין שום חוק שמכריח משרדי עו"ד/רו"ח לקבל כל לקוח, ובכך הם מקבלים פטור מלקוחות לא אמינים.

אין חוק שמכריח חברות בניה למכור לכל אחד, ובכך מקבלים פטור ממי שידוע שלא יעמוד בתנאי החוזה.

עוד לא שמעתי שרשתות שיווק המזון מתאמות מחירים כאילו היו עמ' בנק.

אם מישהוא שמע על חוק שמכריח סוכנות רכב להשכיר למי שהורשע בחוסר אחריות; אשמח שיידע אותי על כך.

ככל הידוע לי, בתי מלון לא חייבים לפטור קטינים מהשגחת בגיר.

כלל העסקים אינם מקבלים צ'קים (אמצעי חיוב הנחשב בעייתי).

מסעדות/בארים/בתי-קפה אינם חייבים להגיש למי שלא שילם בפעם הקודמת.

אוניברסיטאות מורשות לפטור מלימודים את כל מי שאין להם כוונה ללמוד (מלגה היא עזרה למי שכן רוצה – אין חוק שמחייב מחלקי מלגות להתחשב בכולם רק כי הם קיימים).
חברות טיסה מורשות להחזיק רשימת "אסור לעליה": נוסעים שידוע מראש לגביהם שעושים בעיות, נדחים מקהל לקוחות החברה (מה שלא מפריע להם לסווג את נוסעיהן לפי מחלקות בכל מקרה).

אוטובוסים: נוסע שעושה בעיות / אין מקום / סמוי: פשוט מורד מיידית מהרכב.

מסקנה: שירות טוב יותר וגם מניעת קרטלים הם תוצאת חופש השירות

נ.ב: לא הצלחתי להחליט לאן להכניס את תחנות הדלק, כי בניגוד לכל השאר: הלקוחות מורשים לשרת את עצמם בחופשיות.