חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

על-אף רצוני לחשוף את מירב דעותיי האובייקטיביות כפי שגובשו במהלך ניסיוני האישי הבלתי תלוי; אני חושש שמא איזכור מרובה מידיי של האמת במילה אחת: יוביל לתביעת דיבה / לשון הרע.


מי מאיתנו רוצה להתעשר? להיות עשיר? לעשות כסף קל ומהיר? ועוד מילים זולות שמביאות כניסות רבות?
ההזדמנות להכיר את העולם שמעבר ל"משכורת" הובאה לפיתחי במהלך שנת 2000, עת התפרסמו ידיעות שונות על ספר חדש בשם "אבא עשיר אבא עני": כותב הספר האוטוביוגרפי(?) רוברט קיוסאקי, מספר בו על שני אבותיו; השכיר (ביולוגי) והעשיר (אביו של ילד אחר מכיתתו), שהדריכוהו להפוך למיליונר שהוא היום. בספר מסופר גם על מירוץ העכברים: השכיר הממוצע מכניס את עצמו להוצאות ש*לעולם לא* ייצא מהן - מבלה את כל חייו המבוגרים *באשליה* שהוא משלם אותן. רוברט מסביר מהוא הלך המחשבה שמוביל אליהן, כיצד נוצרות בפועל ומהו הלך המחשבה שמוציא מהן.
את הקריאה הראשונה ביצעתי בשלוש גמיעות גדולות, תוך כדי התפעלות וקריאות וואו לפחות פעמיים לא רצופות. אפילו רציתי לעשות עליו דו"ח קריאה; אבל המורע המרובעת לספרות טענה שאינה יכולה לקבל זאת; כי הספר לא נמצא ברשימת המומלצים של מטרד החינוך.
כ"כ התלהבתי מהספר שקראתי אותו עוד כמה פעמים, תוך העדפת פרקים מסויימים על פני אחרים. הרעיון הכללי שהבנתי ממנו: "לקנות דירה ולהשכיר אותה".

במהלך הקריאות המלאות הנוספות (חמש בסך הכל) שמתי לב לדבר מוזר: הספר מפוסק לא נכון. אין סימני שאלה במקומות הנכונים, לא זכורים לי *בכלל* סימני קריאה כלשהם, הנקודות שאמורות לבוא בסוף משפט מחליפות פסיקים ונקודותיים, והמשפטים קצרים מאוד. אפילו מידיי. כמו"כ הפרק הראשון מכיל 'הוראות קריאה' כאילו מצניחים ילד לעולם המבוגרים. הגעתי למסקנה שמטרת הספר היא קודם לעודד שטף קריאה, התלהבות, ועד שתבין שאסור היה לך להמליץ עליו לחברייך; יהיה מאוחר מידיי.
האם ישנו ציטוט מסויים שהתלהבתם ממנו? אם כן: האם אתם יכולים להסביר אותו במדוייק כאילו יש לכם ניסיון אישי איתו במציאות? האם ניסחתם מוטו ממנו? מה, לא? אז ממה לעזאזל אתם כ"כ מתלהבים?

בעייתי העיקרית ביציאה נגד מוכר האשליות היא העובדה ש*כל* אחד בהכרח לומד *משהו* מהספר. אני למשל הפנמתי ששכיר חייב להיות נוכח במקום עבודתו כדי להרוויח - החתמת יציאה מוצדקת ככל שתהיה מפסיקה את קבלת הרווחים! איך לעזאזל לא הבנתי את זה קודם; שאני חייב להיות נוכח ע"מ להרוויח?! (ואולי מטרת השכיר אינה להרוויח?!)

על אף הפיסקה לעיל החלטתי להסביר את האשליה, לרבות כשמנוקדת באמיתות תקפות כמתמטיקה: מדוע אני נגד הספר בכלל, ורוברט בפרט?
1. הוא רק "נותן את ההרגשה ש". המטרה שלו היא רק עצם מכירת הספר - היש *אחד* שהתעשר כתוצאה ישירה מקריאת ספרי התעשרות?
2. שיטוט בyoutube הוכיח צידקתי: רוברט מספר בוידאו כשפניו נראות בבירור; שעיקר הכנסותיו הן ממכירות המותג "אבא עשיר" - כל הכנסתו בחייו היא מ*עצם* ה'ללמד להתעשר': ספרים, משחקים, הרצאות, אתר האינטרנט(?), זכיינים עולמיים וכו'. לא זכור לי שדיבר על הכנסה אישית כלשהי ממשהו נפוץ כגון נד"לן או מניות, ככל שהינן.
תלמידים שהופכים למיליונרים הם הפירסומת הטובה ביותר, לרוע המזל אין לו כאלה בכלל כי מעניין אותו רק "לתת את ההרגשה ש".

3. למרות שחלק מעצותיו נראות שמישות, בפועל הן תלושות מהמקור.
למשל: נגיד שמי שאינו דובר עיברית מורשה לדעת שיש עוד מילים חוץ מרק "שלום". נגיד 'אוניה'. אם הוא לומד את כללי הניקוד של המילה אוניה; האם זה אומר שהוא יודע עברית שוטפת? האם הוא יכול לשלב את המילה 'אוניה' במשפט? האם הוא יודע את הטיותיה? אם אומר לו 'ספינה' האם יידע שמדובר במילה נרדפת? - האם הוא בכלל יודע מלכתחילה ש*אוניה היא כלי שיט גדול*??
3ב. הספר מכיל איזכור *לכל* הידוע לאדם המערבי על נושא הכסף, באמצעות שני משפטים בלבד לכל נושא: כל רעיון מוצג במשפט אחד, כשהפירוט הוא משפט ממצה מאוד! ברגע שמתקיים מינימום הכרחי של עצם הכרת הרעיון הספר מפסיק לעסוק בו *לחלוטין*. לצערי לא אוכל לצטט דוגמא מסויימת מבלי לעבור על חוק זכויות יוצרים.
האשליה: עצם הכרת הנושא לקורא שעד אותו רגע ידע "משכורת" בלבד.

זה לא אומר שעכשיו הקורא יודע בדיוק כיצד ליישם במציאות - עצם ההיוודעות לנושאים לפיהם חיים עשירים; לעולם לא מלמדת צעד-צעד *במפורט* כיצד ליישמם בפועל!! כך הנושא נישאר בספר ולא עובר למציאות בה השכיר חי.
עצם קבלת ההרגשה הטובה על הכרת העולם שמעבר היא היוצרת התלהבות (בלבד!) בקרב השכיר: הוא ממשיך לפרנס את מוכר האשליות למרות שאין ישום ממשי כלשהו בחייו.

4. בגלל שלעיתים רחוקות כן ניתנת עצה אמיתית של ממש: קהל לקוחותיו מיתרחב, ולכן מרשה לעצמו לימכור עוד אשליות; כמו משחק הקופסה הפיזי "קאשפלואו 101": 'מונופול' בסיסי ביותר עם שני מסלולים נפרדים. ברגע שהכנסות השחקן עוברות את הוצאותיו, ללא קשר לכמות המזומן, הוא יוצא למסלול המהיר בו הסכומים גדולים מאוד. מדוע מדובר באשליה?
4ב. חובה לרמות. מי שלא מרמה ו\או מעגל פינות לא יוצא למסלול המהיר, או שנדרשת לו *לפחות* שעה וחצי.
4ג. המשחק אינו ממוחשב: מיחשובו יכול למנוע הונאות מצד השחקנים, לרבות כשמעדיפים להתרכז בהצלחתם האישית מאשר להיות שוטרים.
4ג2. ה'בנק' אחראי רק על עצם נתינת הכסף - השחקן שלא משתתף לעולם לא בודק האם הסכומים שנידרשים מוצדקים או אם בכלל מגיע לדורש סכום כלשהו.
4ד. הדף עליו רושמים את מהלך המשחק בכלל לא מכוון להצלחה, ונוסחו בגדר המלצה בלבד: כל אחד יכול לכתוב עליו כל מה שבא לו, לקשקש עליו חישובים פרטיים משלו ואז לטעון ל"הוכחה" שמוציאה אותו למסלול המהיר, ומקנה לו סכומים לא לו.
4ה. מבחן התוצאה הוא המוצלח ביותר: המנצח במשחק, לרבות בקביעות, לא הופך למיליונר במציאות. מה לעזאזל אתה לומד ממנו חוץ מלרמות ברישומים? (ואולי זו מטרת המשחק?!)

המדריכה סיפרה שהייתה בכנס אצלו בחו"ל: היא התרשמה שפגשה את אלוהים (מעניין מה תחשוב עליו החל מהפעם השניה עד החמישית), כל משתתפי שולחן אחר סיימו את המשחק בתוך חצי שעה (וודאי נשכרו במיוחד כדי להציג מצג שווא), ושמיליונרים מדר'-מז' אסיה התקשרו אליו להתלונן שאין מספיק שטרות בערך "מיליון" בקופסה (אם זה לא קונה את תאבת הבצע אני לא יודע מה כן).

לCartoonNetwork הייתה הסידרה "שני כלבים טיפשים": אחד חום וקטן והשני גדול ואפור עם אף סגול. באחד הפרקים הם צריכים כסף. הם פוגשים איש מכירות עם חיוך ענקי שאומר להם: "בשביל להיות עשירים אתם צריכים לקנות את סיפרי האוטוביוגרפי "תנו לי כסף", ואת ההמשך "תנו לי עוד כסף"". יש לציין שאם הייתי רואה את הפרק לפני הפירסומים על 'אבא עשיר': לא הייתי קורא את הספר, ואם כן לא הייתי סקרן כ"כ לגבי המשחק.


עם כל ניסיונותיו של רוברט להכניס לספר אחד את כל הידוע לאדם על נושא הכסף, כאשר "מרוץ העכברים" זה סעיף בטופס, הוא פיספס רק דבר אחד: המעמד הבינוני והעניים עושים את זה לעצמם *בכוונה*!! ההבדל הוא שהעניים מכניסים את עצמם לחובות ללא קשר להכנסות, בעוד שהמעמד הבינוני מכניס את עצמו לחובות בהתאם להכנסתו.

למשל: "משכנתא" זו הלוואה שהחזרתה תימשך כל החיים - היא מסודרת ככה מעצם טיבעה שכל עוד אתה עובד אתה חייב לשלם אותה! למעשה משכנתא זה משהו שהמעמד הבינוני כותב בטופס *כדי* שיהיה חייב לעבוד.
"לעבוד" זה מקרה *קלאסי* של לוקה בהפרעת שיגרה (ממחזר את האתמול כאילו כל יום הוא היום הראשון לעבודה).
המחירים עולים כל הזמן כי במקום לנסות להשיג מחיר זול יותר, המעמד הבינוני קודם מזדרז לשלם כל מחיר שיוכתב לו > ההוצאות עולות בגלל ש*תמיד* יש מי שישלמן > 'חייב' לעשות עוד שעות בשביל שקר כלשהו > לא משעמם לו.
מכאן התשובה לשאלה: "למה הכל יקר? - למה כל המחירים עולים כל הזמן? כי זה מה שהעם מכוון אליו. דיפלציה משמעה פחות שעות עבודה => עליה בשיעמום".

 >>רוברט הקדיש ספר *במיוחד* כדי להילחם בזה - איזה ביזבוז.