http://imgur.com/gallery/PSXwK27
חלומות
-
הילדות
האלטרואיסטית:
אנחנו
מסוגלים לדמיין המון אפשרויות מכל
כיוון והשימחה שורה בנו.
אנחנו חושבים
מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים,
ואף מקנאים
במבוגרים שכבר חווים את חייהם:
אף אחד לא
אומר להם מה לעשות וגם יש להם כסף לקנות
כל שבירצונם.
מבוגרים
קטנים;
בני 14
לאחר שהתקבלו
לעבודתם הראשונה אי-פעם,
אומרים
לאחיהם הקטנים:
“תבחר לך
מה שאתה רוצה שאקנה לך עם המשכורת שלי”.
באמצע:
מאבקי
ההיתבגרות
בבי"ס
הממלכתי,
יסודי ולאח"מ
חטיבה;
אנחנו לומדים
מהי דמוקרטיה בדרך הקשה: הרוב קובע רק כי הוא הרוב -
פסיכופת
יחיד אוסף תחתיו בעלי הפרעת חוסר אישיות
שנושמים לכבודו מעצם קיומו,
כך שברירתך
היחידה היא לבחור להצטרף אליהם או לבחור
להרקב מול מסך.
אם
יש לך מזל:
החוגים של
אח"הצ
בהם *לא*
נמצאים
החארות מבי"ס;
מצילים את
נישמתך ממוות וודאי.
כמי
שאינו נמצא על הקשת האוטיסטית אתה מבין
שלא תוכל להגשים את חלומותייך לבדך -
אתה לומד
בדרך הקשה ש'חלומות'
זה משהו
שתת המודע שלך כתב בטופס,
כדי שלא
תתאבד מייד עם כניסתך לכיתה אל"ף:
אם
הייתי יודע שזה מה שמחכה לי בחוץ,
גם
עם מנוף 60
טון
לא היו שולפים אותי מהרחם.
ככל
שהשנים חולפות אתה מבין שאין דבר כזה
"לערער”
/
“חוש שיפוט”:
הדעה הראשונה
שנשמעה *אי-פעם*
תקפה לנצח
רק כי היא הראשונה שהושמעה.
'הכרות אישית'
= גזר דין
במיידי.
אם
הורינו רוצים בייביסיטר זול אז המערכת
תשאיר בתוכה את כל מי שלא רוצה ללמוד
/
אם הבעלים
רוצה קודם לקקנים:
המערכת תשאיר
את כל האנטי-חברתיים
(“לימודים”
ו”רווח” זה משהו שכותבים בטופס כדי שתהיה
סיבה לפעילות האירגון – אף אחד לא יענה
למודעה “דרושים חסרי אישיות לליקוק
לפסיכופט” /
“רישמו את
ילדיכם לבייביסיטר הציבורי”).
אם
הדבר היחיד שיש לך במשותף איתם היא שנת
הלידה:
אז אין
לך שום דבר במשותף איתם
בסוף:
קונפרמיות
-
התכופפות
לנורמה
אחרי
שהחברה הכללית סיימה להרוג את אישיותך
עם "אתה
ידיים-עובדות-מקיימות-שיגרה-לכבוד-פסיכופט
או נרקב מול מסך”;
אתה מסכים
להפנים סוף-סוף
שמטרת קיומך היא לבחור לשלם מיסים או
לבחור לעבור למדינה אחרת,
כשהדבר
היחיד שמצילך היא האופטימיות של ילדייך.
אתה מכיר
בהם *רק
כדי שאתה אישית תרגיש חיות*
- אתה מתייחס
אליהם אישית רק כשאתה *מפחד*
לאבד אותם,
וכך מתחיל
את כל הסיפור מחדש.
למעשה
*כל*
מי שאיכשהו
בנה את מעמדו החברתי על חשבונך הוא החברה
הישראלית,
ורק אתה
זה שלא שייך.
היותך
מצביע לרשימות שלא עוברות את %
החסימה
/
חושב
שאתה יותר מהחותמים קבע:
הוכחה
מושלמת לכך.
אתה
מנצל או מנוצל או חייזר.
המלצה:
"חברים
יבואו וחברים ילכו,
הטובים
מהם נשארים איתך,
אבל
גם הם לא איתך כל הזמן.
גם
בני משפחה הולכים לעולמם או בונים לעצמם
חיים עמוסים שבהם אתם לא חלק רוב הזמן.
ועל
בני זוג,
בכלל
אין מה לדבר.
בסופו
של דבר,
האדם
היחיד שכל אחד מאיתנו לוקח איתו לכל מקום,
האדם
היחיד שאנחנו חייבים לו דין וחשבון על
מעשינו ובחירותנו בסופו של דבר,
והאדם
היחיד שאנחנו לא יכולים להפטר ממנו,
ולא
משנה מה נעשה – הוא אנחנו עצמנו.”
מקור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
