חלקה
הראשון של הרשומה
מדינת
עולם שני מנוהלת בפועל ע"י
משכל 80:
ממחזר את
המוכר מאתמול בכוונה כדי לדרוך במקום
כל החיים.
פועל לטווח
קצר ורק בתגובה לאחר
|
כלל החברה
/
אחרים
|
חזות
עולם ראשון
|
התנהגות
עולם שלישי
|
עולם שני
|
היגיון
סובייקטיבי
|
לעובדות הניתנות
להוכחה עצמאית בשטח
|
אין משמעות
כי הצודק היחיד הוא רק הראשון להזמין
קואליציה
|
ההיתקשרות
הראשונה למשטרע מפעילה שרשרת הליכים
אוטומטיים:
השירות
הציבורי כולו פועל נגד מי שלא היה
הראשון להתקשר,
אך ורק
למען עצם קבלת הקידום (השגת
הרשעה)
|
חוק/שמוק
|
לפרוטוקול הכל
כתוב,
יש כוחות
אכיפה ובתי משפט
|
אם
אתה מקושר פקידי הממשלה יתערבו לטובתך
בפועל:
במישרין
ומשמעותית בפסיקת בית המשפט,
ובריונים (ש”בכ
ויס”מ)
יכולים
לשכנע את הצד השני 'לבחור
מיתוך בחירה'
להתכופף
בפנייך
|
זה לא משנה מה
כתוב – זה משנה מה קורה בשטח:
כל חוק
הוא המלצה אלא אם נאכף.
אם נאכף;
כל מילה
בו פתוחה לפרשנויות אין סופיות:
אם כתוב
"אסור
לאכול עגבניות”,
הפירוש
בהחלט יכולהיות:
"מותר
להחנות את הגמל על הכביש המהיר”
|
אתה יכול לתבוע
את זכותך/עלבונך/צידקתך
בבית משפט לתביעות קטנות
|
הפס"ד
תקף *בפועל*
רק עבור
היחיד שזכה – במקרה הטוב ביותר האפשרי:
באופן
עקיף *ביותר*
עבור כל
אחד אחר
|
לא משנה עד כמה
אתה צודק:
אתה יכול
לתבוע מספר מוגבל
של פעמים בכל שנה,
לרבות
אם זכיתה בכל התביעות שהגשתה -
גם
אם אתה יכול להצליח להוכיח שאתה צודק
(ע'
1), החוק
מגביל אותך מראש
בכמות הפעמים שאתה מורשה
לנסות להוכיח את זה (ע'
3))
|
#
תשתיות
|
|
|
עולם
ראשון (גרמאני)
|
עולם
שלישי (אפריקה
/
דרום מז'
אסיה)
|
עולם
שני (ישראל
/
אר”הב)
|
כבישים
|
הדרך נסללת פעם
אחת ללא צורך בתיקונים עתידיים
כלשהם. שמישה
תמיד (לכל
היותר פינוי שלג)
|
מזג האוויר
יכול לימנוע שימוש בדרך,
כל עונה
אותה בעיה
|
הדרך
היחידה לכל היותר במצב 'טוב'. הגשם
הראשון משבשה עד כדי סלילה מלאה
מחדש
|
הדרך נראית
באיכות מעולה; אך
שיטפון יכול למנוע שימוש בה עד כדי יצירת
בורות.
יש לחכות לתיקון
המקומי,
כאשר עד
לסיומו הדרך משובשת מאוד.
בינתיים:
"יש
להשתמש בדרכים חלופיות”
|
|
|
|
|
עבודה
|
|
|
|
(23/11/2014)
|
עולם
ראשון (גרמאני)
|
עולם
שלישי (אפריקה
/
דרום מז'
אסיה)
|
עולם
שני (ישראל
/
אר”הב)
|
יצרני
|
ישנה
חשיבות עליונה במוגמר: העבודה בעלת
ערך אמיתי,
שונה
מאוד מהקיים,
עד כדי
"עדיין
אין דבר כזה":
באמת צריך
שהעובדים ימציאו חדש כי יש לזה שימוש
אמיתי ביומיום.
נכון
להרגע אין בכלל מכונה שיכולה להחליף
אותם.
אין שיגרה:
בכל יום
מימי תהליך ההמצאה עושים משהו אחר,
שרק דומה
לאתמול
|
השיגרה
היא ה-מאפיין
ה-מרכזי:
כל
יום אותו דבר בדיוק
כאילו לא היה אתמול
|
המוגמר המיותר
זהה לקיים בלפחות 90%:
לטווח
*הקצר*
'לשלם
לפועל'
יוצא זול
משמעותית בהשוואה לתיכנון ויצור מכונה
שעובדת בחינם. ברוב
המוחלט של המיקרים מדובר בבעלים קמצן
שחושב,
כמו הפועלים
שלו;
רק על
העכשיו.
|
הצורך במוגמר
הוא בספק:
תירוץ
לעצם ה"לעשות"
-
צריך
אותו,
אבל
זה לא חובה.
משותף
עם הקיים בשיעור שבין 50%
ל90%: 1.
החלקים
הבסיסיים ביותר מיוצרים במדינה אחת >
2.
מייצאים
אותם למדינה שניה בה יורכבו לחלק אחד
מרכזי >
3.
מחזירים
את החלק המרכזי אל המדינה הראשונה;
בה יצורף
למכונה המוגמרת >
4.
המכונה
השלמה נימכרת למדינה שהרכיבה את החלק
המרכזי.
המכונה חוסכת
זמן ומאמץ לעובד;
אבל לא
יכולה להחליף אותו.
אפשרות
נוספת:
ידוע
מראש שהמוצר המוגמר הינו חסר ביקוש
לחלוטין.
מייצרים
אותו אך ורק כתירוץ בילבד למניעת שיעמום
העובדים,
המצביעים
רק למי שמסדר להם 'לעשות'.
תוצאה
ישירה:
מיגרשי
מכוניות אינסופיים
וגם מטוסים
חדישים המועברים מייד עם סיום יצורם
אל בית קברות למטוסים.
|
דוגמאות
|
1.
פיתוח
טלפון אלחוטי. 2.
פיתוח
סלולארי נייד. 2א.
הקטנה
משמעותית -
מקבוע אל
הקיר:
מזוודה
גדולה >
מיזוודה
קטנה >
מישקולת
>
לבנה >
הפחתה
משמעותית של הקרינה >
מתאים
לילדים. 2א.
שיפור
משמעותי:
מעבר מטלפון
לחצנים ל-
מסך-מגע.
3.
מעבר משיטות
יצור מסורתיות,
אל הדפסה
תלת-מימדית.
4.
"מחקר
ופיתוח".
במדינת
עולם ראשון זה בא באופן טיבעי,
בעוד שמדינת
עולם שני מנסה לעודד זאת באופן מלאכותי.
5.
מעבר ממנוע
בעירה פנימית אל חשמל ומימן.
6.
מסך דק
המחליף תותח אלקטרונים.
|
החברה
מייצרת עוד ועוד 'דגמים'
של אותו
דבר:
החדיש
ביותר הוא *סתם
יקר*
- הערך
היחיד הוא ליצרן שמרוויח מהמכירה:
ללקוח/צרכן
עצמו אין שום ערך מוסף,
כי מה שכבר
קיים זהה לסתם-יקר
בלפחות 90%.
2.
מיפעל
שיקומי (דופקים
מסמרים בשולחנות יצירה).
|
ההבדלים ניתנים
לוויכוח:
1.
מכשיר סגור
שכפוף ליצרן בלבד,
אל מול מע'
הפעלה
שיכולה לקבל כל תוכנה מכל מקור. 2.
מכשיר
עדין,
אל מול דגם
קשיח. 3.
מכונית
עממית,
אל מול
מכונית שהיוקרה העיקרית בה היא העיצוב
הגלוי לנוסע.
4.
מחשב המיועד
לעיבוד נתונים מאסיביים בשביל הממשלה,
אל מול שרת
מרכזי של חברה בע"מ
ולרבות מערכת ביתית לשימושו של יחיד.
5.
כל
הפעילות הינה בלתי-יעילה בכוונת זדון,
כתירוץ
בילבד לתשלום שוחד-חוקי;
למי שהובא
למדינה אך ורק כדי להשאיר את
הפוליטיקאי הממנה בראשות השילטון
|
#
תיירות:
פירסום
המדינה בחו"ל
למטרות הנאה
|
|
|
עולם
ראשון
|
עולם
שני
|
עולם
שלישי
|
מראים את פניהם
המזוהות של אנשי המקום:
בסקנדינביה
אנשים יושבים בשמש,
כי הצל
מקפיא
|
לא מראים
אנשים
|
אלא את המיבנים
עצמם,
בד"כ
היסטוריים:
"הכותל"
ב"ישראל"
ובניינים
באר"הב
|
אלא את הטבע
ומרחוק:
ים,
חול,
יערות
והרים
|
|
|
|
הגירה:
ניהול
מדיניות קבלת זרים
|
|
|
עולם
ראשון
|
עולם
שני
|
עולם
שלישי
|
כולם
רוצים לעבור לגור בה,
לא
מעודדת הגירה,
כן קובעת מי יכול
להישאר ומה לעשות עם מי שכבר נימצא.
כל המהגרים
תורמים לכלל החברה
|
מעודדת הגירה -
המטרה היא
אספקת כלומניקים עבור ה-פסיכופת
וחבריו הקרובים: אין לך מה לעשות בה
חוץ מלשרת את הפסיכופת שהביא את הורייך ואז למות:
1. ב"ישראל" הסיסמא היא 'מדינת היהודים' (ולא ליהודים): מצביע למי שאומרים לו.
2. באר"הב הסיסמא היא 'ארץ האפשרויות': לוחץ על ההדק, עובר לגור ב(דרום) פלורידה, ומצביע למי שאומרים לו.
3. בקנדה הסיסמא היא 'מדינת ה כי טוב לחיות כאן'.
4. בגרמניה הסיסמא "זול פה": ממלא סד"כ.
|
לא מעודדת הגירה
וגם אין מי שרוצה לעבור לגור בה -
לרוב מהגרים
מ-מנה. החכמים
ביותר בה הם מנהלי עבודה שלא מסוגלים
להתקדם, ולא מסוגלים להבין מה קשור בין להתנהג חרא לאנשים לבין זה שהם לבד
|
#
דוגמאות
ממשיות מחיי היומיום ב"ישראל"
|
העולם
הראשון שכולם רואים
|
העולם
השלישי שרק האזרחים מכירים
|
בתי חולים
מודרניים
|
שביתת רופאים /
אחיות היא
תמיד אפשרות. המקצועיות
הציבורית היא מינימאלית – כדאי לפנות
לפרטי ככל הניתן
|
צבא מודרני,
ולפרוטוקול
מטרת הצבא היא הגנה על האזרחים
|
תירוץ למינויים
פוליטיים למי שיכול להיות רק הומלס
באזרחות:
"תיתפנו
דרומה כי עוד מעט יפלו כאן טילים”
|
הבכירים הוותיקים
הם בעלי הניסיון ומתווי המדיניות
|
כל העבודה
(השחורה)
נעשית אך
ורק ע"י
הזוטרים (ביותר),
כשהבכירים
אחראיים אך ורק על עצם
קידומם האישי
|
מבני קבע לבתי-ספר
|
רמה ממלכתית
ירודה
|
יש ממשלה בירושלים
|
שמה זין על מ-ת"א
בלבד
|
*
|
*
|
הרחובות נקיים
|
שביתת עובדי
תברואה היא תמיד אפשרות
|
יש תיקשורת
אלחוטית בתקן חדיש
|
שירות הלקוחות,
ככל ואם
מיתקיים;
הוא למטרות
שימור בלבד
|
אתרי אינטרנט
בנויים לפי תקן אחרון
|
פוגשים בהם את
עם ישראל;
לרבות
הבעלים שקודם מנהל את העסק שלו
|
מדינה ישראלית
|
כל יהודי מתבצר
בצד הגרוע של התרבות ממנה הגיע
|
מדינה ליהודים
|
לא-יהודים
הינם בעלי אזרחות שווה ליהודים,
לרבות
הצבעה בבחירות
|
*
|
*
|
אחוזי פשיעה
ניסבלים
|
כ-ו-ל-ם
חולרות
|
יש עבודות
|
רק אם אתה שק
איגרוף שאוהב לדרוך על אחרים /
נולדתה
מקושר ('ניסיון'
זה סעיף
בטופס)
|
המשטרע מגיעה
למקום האירוע (אם
סופקה לה כתובת מדוייקת)
|
זה שהתקשר ראשון
הוא הצודק רק כי התקשר ראשון
|
יש המון אוכל
תעשייתי:
מוכן למאכל
ו\או
באמצעות הכנה מינימאלית
|
חסר ערך תזונתי
-
"ממלא
קיבה"
בלבד:
כשהעיכול
מסתיים ההרגשה היא שלא אכלתה,
כך שאפילו
הרגשת השובע היא אשליה בלבד (מלח
עם תבלינים)
|
השופטים שופטים
לפי החוק
|
הם קודם שכירים:
מי שאינו
נאמן קודם למקום עבודתו מושאר זוטר
|
היחידים
שסובלים בעולם שני הם אך ורק אנשי העולם
הראשון;
שלא מצליחים
להכחיד באנושיות את מי שלא רוצה להתפתח;
כמו לימנוע
טיפולי הפריה ממיתבכיינת רק כי מיתבכיינת.
למדינת
עולם שני מגיע כל מה שהיא מקבלת.
כשהייתי
טירון ממש הייתי שמאלני-ביטחוני:
באמת ובתמים
האמנתי שאם ניתן להם %
כלשהו הם
יירגעו.
כשצברתי
ניסיון הייתי ימני-ביטחוני:
הייתי בטוח
שלא רק שאסור לתת להם,
אלא שחייבים
להיכנס בהם.
היום
נישבר
לי הזין מהמדינה המפגרת הזאת:
אם
אתם רוצים לידרוך במקום כל חייכם רק כי אם
לא הפחד שמניע לפעולה הייתם ישנים עד
המוות,
אז
שיהיה לכם בכיף:
אני
לא חייב להיתבזבז על זה -
זכותי
לרצות להיתקדם בחיי ללא כל קשר ל"בטוח".
אני
כותב על מה שבא *לי*.
שיאני
כל החוכמות שזה עושה *להם*
כאבי
ראש:
נדרשים
לעפעף לעצמם איך הם היחידים שמרוויחים
מזה שהאופי שלהם הוא להזדהות עימי;
ללמה זה
פשוט *כן
יעבוד*
להרשות
לי לכתוב על מה שאינו-לא-בלתי
נושם לכבודם.
תפקידי
השירות הציבורי /
שילטון
מרכזי /
מועדון
המקובלים הלאומי במדינת עולם שני:
העם:
המטרה אינה
להתקדם בחיים אלא "לעשות"
כאוטיסט,
לרבות כשמנת
המשכל גבוהה מ70
נקודות.
בונוס:
טיפולי
ההפריה ניתנים בכל מיקרה ובכל מצב לכל מיתבכיינת רק כי בוכה.
העיקר עוד בוט שאפשר לישלוט בו -
עוד
ידיים-עובדות-מקיימות-שיגרה
עבור הבעלים -
עוד מצביעים
שמשאירים בראשות השילטון את המייבאים אותם.
פוליטיקאים:
המטרה אינה
לשרת את הציבור אלא להיבחר מחדש.
בונוס:
הפוליטיקאים
יכולים לקבוע לעצמם את תנאי ההעסקה:
נטו בבנק +
הטבות,
ככל שירצו
וללא הגבלה.
שירותים
חשאיים:
"טובת
המדינה" זה סעיף בטופס.
המוסד הוא
עוד מקום עבודה בשירות הציבורי,
והאזרח הרגיל
לא יכול לפנות לשב”כ בכלל.
בונוס:
הם נחשבים
לעדיפות עליונה כאילו היו ראש הממשלה
בעצמו – הלוגיסטיקה התומכת בהם היא באיכות
הגבוהה ביותר שהשילטון המרכזי מסוגל
לספק.
צבא:
"להגן על
הציבור"
זה סעיף
בטופס ('תתפנו
דרומה כי עוד מעט יפלו כאן טילים').
תפקידו
בפועל של הצבא הישראלי:
אספקת עבודה
למי שמסוגל להיות רק הומלס באזרחות.
בונוס:
כל הומלס
באזרחות חותם קבע ובתמורה זוכה להטבות
מפליגות כאילו הוא אלן דלון,
והכל רק כי
כישרונו היחיד בחייו הוא ללקק לבוס.
שוטרים:
ר'
צבא +
"לאכוף
את החוק" זה סעיף בטופס.
בונוס:
ה'נהלים'
פוטרים
את השוטר לחלוטין מ"חוש
שיפוט",
ובנוסף
פטור לחלוטין מאחריות שאינה בתחום סמכותה
של מח"ש.
שופטים:
המטרה אינה
הצדק -
כל שופט הוא
קודם שכיר,
ואם הוא לא
רוצה לראות את מי שמגיע הרבה אחריו מקודם
הרבה לפניו,
כדאי מאוד
שיבין לבד מה טוב לו (ביגלל
זה "מישפט
צדק" קיים רק אצל שופטי שלום ירוקים שעוד
לא הפנימו שהם קודם שכירים).
בונוס:
מוסמכים
לקבוע לחיים או למוות מסיבת "כי
ככה בא לי".
שב"ס:
המטרה אינה
לשקם את האסירים אלא לרדות בהם.
בונוס:
אין מי שישפוט
אותם -
הם כבר
אסירים מרצון.