כל מי שהגיע ל"17
בראש" מכיר
היטב את האכזבה: אילו
הייתי יודע זאת קודם היה לי עכשיו טוב
יותר. במקרה
הנדיר ששואלים אותי:
“בגיל 5 ניסיון
חיים של בן 40, בגיל
10 ניסיון חיים
של בן 80, בגיל 20
ניסיון חיים של בן 160,
ובגיל 40 ניסיון
חיים של בן 320; ואז
אף אחד אף פעם לא יכול לשקר לי”.
לו הייתה לי בילדותי
הכרונולוגית את האישיות והניסיון שיש לי
עכשיו:
1.
הייתי לוקח ברצינות חלקית את
ה'חינוך'
של גב' צדק:
במקום להיות בוט כפי שהתכוונה הייתי
מתחשב גם באחרים – לא מוחק את אישיותי
רק כי מיה גידו אמרה לי 'לעשות'.
.
אחת הטעויות הגדולות ביותר בחיי הייתה
שתמיד התנהגתי "כפי
שצריך": כמעט
מעולם לא לקחתי סיכון משמעותי כלשהו או
התנהגתי בכוונה 'לא
יפה': חששתי
מהברזות ומלאחר בכוונה בחטיבה,
מלהחזיר, מלקבל
ציון נמוך מידיי ביסודי.
לא ידעתי להעריך את החוגים של אחה"צ
– לא הייתי מסוגל להפנים שזו ה-הזדמנות
שלי להתנתק מהבנים שבכיתה – שאני לא חייב
לקבל את המציאות אליה נולדתי רק כי אני
לא מכיר משהו טוב יותר.
הידע
"לבחור בחברים
על-פני מחשבים"
היה נופל עליי מהשמיים.
..
כשהייתי בגן טרום חובה הייתי מופרע
ממש (לגילי),
אך בגלל שהייתי בן פחות מ5
גב'-צדק-מתפגרת-בגהנום-אמן
הצליחה לסרס אותי.
1ב.
אני משוכנע שאם לא הייתי מתרגש מסירוס
במסווה חינוך; הייתי
היום גבר לכל דבר ועיניין.
אני משוכנע שאם לא הייתי מתרגש ממורות
פסיכופתיות,
נולדו-מתוסכלים
והורים פולנים: הייתי
היום אחלה גבר שבעולם,
גם אם זה אומר להיות חסר השכלה כי כל
הזמן הייתי זין בכלא (נכנס
ויוצא עם פרצוף של קשוח).
2.
הייתי גאה לשחק לבד *מרצוני*
לרבות להיות הראשון שתופס מבנה / ארגז
חול, לרבות כשמר
מקובל היה מעפעף למה זה פשוט לא יעבוד לא
לנשום לכבודו.
2ב.
כשההומו שעוד לא יודע שהוא אוהב בנים
היה מדקלם לזוג סטרייטי בגן חובה:
'אתה תצטרך להתחתן איתה'
ו\או הלסבית
שעוד לא יודעת שזה מצחיק לחיות ללא גברים
הייתה מדקלמת לבת 'את
תצטרכי להתחתן איתו':
מייד
הייתי מדקלם להם "למה
את/ה
מרגיש/ה
שונה? רק
את/ה
הראשון/ה
אי פעם והיחיד/ה
בכל העולם שיש לו/ה
את הבעיה הזאת.
נו?
עוד לא התאבדת/ה
כי רק את/ה
אוהב/ת
בנים/ות?"
3.
בי"ס הוא
המלצה בלבד: אין
לי מה להיות חבר עם בנים שהמשותף היחיד
בניינו זו אותה שנת לידה (וזה
עוד נחשב משותף!).
בכל פעם שהומו היה בונה
על חשבוני את מעמדו החברתי /
ביטחונו העצמי:
הייתי
מדקלם לו מייד "למה
אתה מרגיש שונה?
רק אתה הראשון
אי פעם והיחיד בכל העולם שיש לו את הבעיה
הזאת. נו?
עוד לא התאבדתה
כי רק אתה אוהב בנים?"
כשהיה
מתלהב מכך שאין לו שומן בגוף:
למה אתה מדגיש את
הגבריות שלך? אתה
מפחד שיחשבו עלייך שאת ניטחנת?
כשהיה מיתעקש על בגד ים שחור: למה אתה מתעקש על שחור? כי שחור זה ללכת על בטוח?
4.
כשהבריון של הכיתה היה מארגן מיקור
חוץ שיכה אותי בדרך הבייתה:
הייתי שולף סכין שהכינותי מראש ודוקר
אותו עד שהייתי מבלה את כל שאר ילדותי
והתבגרותי בכלא אופק.
מעניין שתמיד בכל מקרה ובכל מצב כולם
תמיד זהים רק לו.
5.
כשהמורע הפסיכופתית הייתה מאיימת
עליי בחדר המורים הריק,
הייתי נולד עם הידע שאני יכול להתלונן
למשרד הרווחה ולרשות למען הילד שמורע
פסיכופתית אנסה אותי;
ואז ברור מאליו שהיו מאמינים רק לי
רק כי הייתי הראשון להתבכיין בהיסטריה
לנרדמים בעמדות מפתח,
ואז כל המגזר הציבורי היה מעניש אותה
רק כי היא קיימת (ושום
לעפעף להם 'אני
זהה לכם' לא היה
מצחיק אותם, ואז
זה שמגבה אותה היה מעפעף לה למה זה מצחיק
שהאופי שלה הוא לבלות את עשרים וחמש השנים
הבאות בנווה תירצה).
6.
כשמר מקופח היה יורד עליי כפי שעשה
עם כולם: הייתי
לוקח כיסא ממתכת ומכה אותו עד שהיה מת.
מי שהיה מנסה לעצור אותי כי הוא זהה
לו, כי זה פשוט לא יעבוד לא להיות שק האיגרוף
של הראשון שהצחיק אותו:
היה מקבל ממני את אותו כיסא,
כך בתגובת שרשרת ובטור הנדסי עד שלא
היו נשארים בבי"ס תלמידים ומורים,
או עד שהייתי מושעה עד סוף כיתה י"ב,
כי מה פיתאום לא מצחיק אותי לחשוב:
'זה בוגר' שכולם
מחזירים לו ויוצאים בלי כלום,
אבל כשדווקא אני
שובר עליו כיסא ממתכת ומנחית עליו שולחן
מספר רב של פעמים: זה
פשוט לא יעבוד.
7.
בכל פעם שההומו התורן היה לוחץ על קשר
סטרייטי בכוונה כדי שיפרם;
כי כשהוא רוצה להוציא את הסטרייטיות
מחוץ לחוק זה מצחיק,
אבל כשיורים בזהים לו בבר נוער זה
פשוט לא יעבוד; מייד
הייתי מדקלם לו "למה
אתה מרגיש שונה?
רק אתה הראשון
אי פעם והיחיד בכל העולם שיש לו את הבעיה
הזאת. נו?
עוד לא התאבדתה
כי רק אתה אוהב בנים?"
8.
מהיסודי דרך החטיבה ועד לתיכון הייתי
רשום כל הזמן לחוגים של אחה"צ
שהיו מפתחים אותי חברתית;
כי החולרות מבי”ס לא רשומים
אליהם. כך הייתי
יכול לשים זין על אומואים בארון שמחכים
לסוף י"ב,
ועל 'בגרויות'
שאני יודע שהן חסרות כל ערך.
מה שמשנה זה שהחבר'ה
מהחוגים של אחה"צ
לא מזדרזים לקנות מייד את הדבר המצחיק
הראשון שמכרו להם עליי;
כי אינם-לא-בלתי
נולדו מתוסכלים (ואז
מר מקובל היה נאלץ לעפעף לעצמו איך מרוויח מזה שהאופי שלו זה לחשוב שזה מצחיק שהוא היחיד שניכחד).
9.
בראיון לצבא המיזדיין הייתי מכיר מראש את כל
תחנות הזימון במדוייק כאילו כבר עברתי
אותן, כי אימנו
אותי עליהן: בראיון
האישי הייתי יושב בגב ישר מקביל למישענת,
כפות ידיים על היריכיים,
עיניים אל פני המראיינת והתשובות
שהייתי עונה לשאלותיה הישירות:
'אתה רוצה להתגייס /
מה אתה רוצה לעשות',
היו בדיוק מושלם מה שאבי וחבריי לימדו
אותי.
מכיוון שכבר הייתי יודע
שיש לי בדיוק הזדמנות אחת בלבד בכל החיים
ושום חוק פיזיקאלי לא יכול לבלבל את הצבא המיזדיין
עם עובדות: הייתי
ישן יותר מ4 שעות
כדי שלא תצא לי קב"א
של מפגר.
10.
בעבודותיי השונות הייתי יודע שהמטרה
היא קודם ללקק לבוס ולא קודם לעשות את
התפקיד, ושכל עוד
אני לא סובל ממש
עד כדי היתפוטרות:
כדאי להישאר
ולחסוך בשביל מה שאני באמת רוצה.
רשומה זו נכתבה בהשראת
"עצות
מהגבר שהנני לילד שהייתי”.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
