חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

דברי הסבר - מטרת החוק:

"בדיקת כשירות נפשית להורות" של המבקשת קבלת טיפולי הפריה, באמצעות וועדה רישמית ומחייבת, כדי למנוע הנצחת התנהגות אנטי-חברתית כרונית, בין אם מולדת ובין אם נרכשת.

אף אחד לא חייב למבקשת דבר לאחר שדחתה בכוונה תחילה הפיכתה לאימא בתקופת שיא פוריותה, בשל סיבות עובדתיות ו\או העדפות אישיות ככל שהינן. עצם העדפת נושא אחר כלשהו ובאופן מוצדק ככל שיהיה על-פני העמדת צאצאים משלה: כבר מעלה טעם לפגם שיש לבחנו ביסודיות.

אם יש וועדה לאישור אימוץ אז הגיוני שתהיה גם וועדה לאישור טיפולי הפריה.

מובהר בזאת כי נתינת עזרה בהיתרבות לפסיכופתיות בכל מקרה הוא הבסיס לחברה של היום: בכל פעם שמאפשרים לנכה ריגשית להיתרבות אנו בהכרח מייצרים עבריינים רגילים (התנהגות של בית כלא) ועבריינים 'בכאילו': 'סתם' בעיות התנהגות שלא מסוגלות להשתלב בחברה הכללית, ואז הרווחה נאלצת לשלם להם קיצבאות.

שנות ה70 של המאה ה20 (1970's) היו הפעם האחרונה בהיסטוריה האנושית בה הסטרייטים היו במאסה קריטית - הלא-סטרייטים היו מיעוט מבוטל. אותה תקופה גם הייתה הפעם האחרונה בהיסטוריה האנושית בה פסיכופתיות על כל צורותיה הייתה זרם שולי ביותר, מקויים ע"י מיעוט דחוי.

תקפות:

החוק כן תקף רק אל כל מי שנזקק לעזרה כלשהי, מסיבה כלשהי: בהעמדת צאצאים, ויוכפפו לו כל חוקי טיפולי ההפריה הקיימים, בין אם מתבצעים באמצעות מוסד של המדינה ובין אם באמצעות מכון פרטי.

החוק לא תקף אל כל מי שיכולה להתרבות בדרך הטבע, ללא עזרה כלשהי, וללא קשר אם פנתה לוועדה שבחוק זה.

החוק תקף גם לפונדקאית; לצורך הבטחת היות העובר בריא נפשית + ללא בעיות בלידה התלויות באישה.

הכתוב לעיל מהווה חלק בלתי נפרד מההמשך:

הואיל והיתרבות היא דבר טיבעי ומבורך

והואיל והעמדת צאצאים היא מעשה רצוי, וכשמדובר בטובת החברה בכללותה הוא גם חיוני

והואיל ויש לברר עובדתית, פתולוגית ושיכלית מדוע, בנסיבות מסויימות כלשהן, אין ההיתרבות מיתאפשרת באופן טיבעי

והואיל והתנהגות אנטי-חברתית כרונית, בין אם מולדת ובין אם נרכשת: בהכרח תשפיע לרעה על הצאצא ובתגובת שרשרת על כל מי שיפגש עימו

והואיל ועל-אף היות החשיבה האנושית קודם אגואיסטית חובה להתחשב גם בשאר החברה

והואיל והתעקשות על חשיבה אגואיסטית המלווה בהתנהגות אנטי-חברתית כרונית היא עבירה פלילית לפי חוק העונשין

והואיל וחינוך הדור הבא להתנהגות אנטי-חברתית כרונית מכל סיבה 'מצחיקה' ו\או 'חוסכת כאב ראש'; מוגדרת "הסתה לדבר עבירה” לפי חוק העונשין

והואיל וטובת הכלל קודמת לטובת היחיד; לא משנה עד כמה הוא היסטרי / נסער / משתמש בכישורים חברתיים לטובתו האישית בלבד / ממרכז לעצמו את הצומי ללא קשר למהות האירוע או שלא יתכנו חיים לאחרים

והואיל ומבקשת שמאמינה ב"כשאישה בהריון חייבים לנשום לכבודה או שהיא מפילה" מעלה ספק בכשירותה הנפשית ליצור תינוק בריא נפשית גם אם רק הפונדקאית,

והואיל ואישה שנזכרת *פיתאום* בסוף השלושים שלה להפוך לאימא לאחר שדחתה אימהות בתקופת שיא פוריותה; מעלה ספקות בכשירותה *לחנך* את הילד בכלל ועד סוף ילדותו בפרט, ללא כל קשר לאופן הגופני של ההריון והלידה,

(אם לא הדחף הביולוגי הפיתאומי הייתה נשארת ערירית)

והואיל ואף-אחד לא חייב להיגרר להיסטריה שלה רק כי *פיתאום* נחת עליה דחף ביולוגי, וגם עצם קיומו של הדחף לא יכול להצליח להוכיח לבדו שתהיה מסוגלת להיות גם אימא ולא רק 'פונדקאית' (גם לחנך את הילד ולא רק עצם הלעשות אותו)

נקבע בזאת כי:

כל החלטה בנוגע לקבלת/דחיית טיפולי הפריה תתקבל בכפוף להחלטת וועדה רישמית ומחייבת מטעם מישרד הבריאות וגם מישרד הרווחה; בהרכב מינימאלי של חמישה חברים, מהם לפחות שלושה גברים, וזאת בעיקר ע"מ למנוע מהמבקשת להשיג את רצונה ע"ב 'התבכיינות אוטיסטית בלבד' (היא מקבלת את רצונה או ש

אינה נרגעת, ללא כל קשר לעצם מסוגלותה לכישורי הורות כלשהם ולכל אורך חיי הילד):

רופא אחד מומחה בטיפולי הפריה, רופא אחד שהוא פסיכולוג תינוקות, ועוד רופא שהוא פסיכולוג ילדים, ופסיכולוגית מתמחה בנוער וקרמינולוג עם היתמחות בפסיכופתיה מומחה בעבריינות נוער וילדים (עדיפות לבעל ניסיון מכלא 'אופק'). כל הוועדה ביחד וכל אחד מחבריה לחוד יהיו אחראיים על כשירותה הנפשית להורות של המבקשת – על מסוגלותה לעשות יותר מעצם הקיום הגופני של ההריון והלידה, והחלטתם לאישור חייבת להיות פה אחד לפי כל הסעיפים הבאים:

* *המשך הרשומה בכתובת הבאה:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=740132&blogcode=13846856