חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

מיסי גולגולת, עולים מידיי תקופה קבועה, מהווים את עיקר האינפלציה והסיבה העיקרית להעלאת שכר המינימום

קשורים במישרין להתקשרות רצונית, כפופים למו"מ. 

הימנעות מהם = החיים לפני המאה ה20

מיתייקרים כל הזמן

לכל הפחות נישארים גבוהים

דמי מנוי מישתנים: נמוכים מאוד עד כדי פטור, *לעולם נישארים קבועים*

לא מבינים בהוצאות

מעמד גבוה
למבינים בהוצאות יש חופש מלא.
רק המעמד הבינוני והעשירים צורכים את זה – רק בתחום הזה לעניים אין כל שליטה

מעמד נמוך
המבינים בהוצאות סובלים.
100% מהתחום בשליטת עניים, כאשר
המעמד הבינוני ומעלה נאלץ להיגרר להישרדות

עניים שכן יודעים להרוויח

מעמד בינוני-נמוך
המבינים בהוצאות מתחילים לינשום.
90% מהתחום בשליטת עניים,
10% נימצא בידי המעמד הבינוני ומעלה

מעמד בינוני
המבינים בהוצאות סובלים אך רואים את האור באופק.
80% מהתחום בשליטת עניים,
ו- 20% בשליטת המעמד הבינוני ומעלה

מעמד בינוני-גבוה
למבינים בהוצאות יש מילה משמעותית בעיניין.
העניים שולטים ב50%,
וה50% הנותרים בשליטת המעמד הבינוני ומעלה

"בית ואוכל" מתייקר כל הזמן

"חשמל ותיקשורת" מתחיל לרדת, וללא ערנות עלול לעלות שוב

"שכירת אנשי מקצוע ורכישת רכב" נשאר קבוע לאורך שנים

העסק הגובה נותן

"פטור רישמי מהתשלום (מס)” ו\או "הנחה רצינית (עמלה / דמי כניסה)"

"אלקטרוניקה" ו"אינטרנט": מתחיל זול וסביר וגם נישאר זול וסביר - המחיר לעולם לא עולה

ללא עצמאות:
מצב *תמידי* של הישרדות ('מצוקה' / נזקקות)
 

הכי בסיסי

לא מצביעים ולא בקשר עם השילטון  

מעט עצמאות:
נאלצים להיגרר להישרדות אבל לא סובלים

60% מהעם!!

הרבה עצמאות:
חיי יומיום נוחים מאוד

חשמלאים, שיפוצניקים גננים וכו'

או

רו"ח ועו"ד

15% מהעם

המון עצמאות: לעשירים יש מילה בעניין, המעמד הבינוני מוביל.

חיים בנוחות מירבית אבל לא עצמאיים

15.83% מהעם

עצמאות מלאה: העשירים שולטים והמעמד הבינוני נהנה; כי העניים בכלל לא יודעים שזה קיים.

7.5% מהעם 

רשימותיהם לעולם לא נכנסות לכנסת; ולכן פועלים באמצעות לובינג וקשרים אישיים

שליטת העניים בתחום קובעת את מחיר הנירכש העיקרי על שש ספרות:

הם הבעלים של זה.

למשל: קורת גג.

שליטת העניים בתחום קובעת את מחיר הנירכש העיקרי על חמש ספרות:

משתמשים בקביעות ברכוש של אחרים, ללא הבדל רכב / בית

שליטת העניים בתחום קובעת את מחיר הנירכש העיקרי על ארבע ספרות:

הם רואים את זה כל הזמן אצל אחרים, אבל להם אישית אין דבר כזה.
למשל: סלולארי

שליטת העניים בתחום קובעת את מחיר הנירכש העיקרי על שלוש ספרות:

הם רק שמעו על זה, אבל מעולם לא ראו.
למשל: "כרטיס מסך"

שליטת העשירים בתחום קובעת את מחיר הנירכש העיקרי על שתי ספרות:

העניים בכלל לא יודעים שזה קיים

לעיתים נדירות יתכן תשלום סיפרה אחת בכל פעם, בעיקר בנושא האינטרנט 

בהשוואה לבורסה: כשהעניים קונים מניות גם העשירים חייבים להיתרגש *מכל* ירידה; כי מסה קריטית של "עליות בלבד" עלולה ליצור מפולת. כשרק העשירים משקיעים אפשר לישמור על קור רוח.