חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

אמנון לוי
http://panim.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1023049

הסיפור האישי שלי: יום אחד פולניה בת 38 החליטה שהיא רוצה להיות אימא. מכיוון שבאותה תקופה ועד היום ההחלטה היא אך ורק בידי רופא אחד; לא נבדק התנאי החשוב ביותר לצורך קבלת עזרה מהציבור: מסוגלות הורית.
אני יודע שאף-אחד לא נולד הורה, אך מצד שני לא כולם *מסוגלים* לגדל את הילד *לכל אורך ילדותו כולל בגרותו*, מעבר לעצם האופן הגופני של ההריון עצמו.
כל מה שהפולניה עשתה הוא להתבכיין; וכל עוד הרופא לא דיקלם לה במפורש את רצונה או שהיא לא נרגעת: הבכי המזוייף שלה לא נרגע. למעשה עד היום החוק נגד "קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות" לא תקף אל נשים שרוצות להיות אימהות, ולעזאזל עצם מסוגלותן הנפשית להורות + ההשלכה על החברה מטעם היילוד בבגרותו.

"מוכרים להן את החלום" כי זה הדבר היחיד שהן מוכנות לשמוע!! או שההתבכיינות שלהן מנצחת בתחרות "מי יותר אוטיסט". חוצפה שלא תאמן כאילו כל הרופאים חייבים להיות פוליטיקאים או שכולם אשמים לאישה!
'זוגות שרוצים להביא ילד'?! ומה עם חברה שיכולה להצליח להוכיח מראש שדווקא לאלה אסור להמשיך הלאה? כי מיליון סיבות שונות? לא משנה שהחברה חולה, מה שמשנה זה שעכשיו יוצרים עוד מקרה רווחה??
אולי יש לה טראומה מההריון הראשון? אולי היא אוהבת את הילד אבל לא את ההורות? אולי בתת מודע שלה היא נגד ההורות, ומכיוון שאצלה ילד + הורות זו עיסקת חבילה; אז אין הריון?

חבל שהכתבה מדגישה את תאבת הבצע של הרופאים - לכל אורך הכתבה אני לא זוכר שהאשימו את הנשים *עצמן* מסיבות אובייקטיביות, לרבות באופנים לא נוחים להן שהן לא רוצות לשמוע; כי ברור מאליו שהן מקבלות את רצונן או ש'במדינה מתוקנת היו מכניסים אותו לכלא'.
30:45 עד 30:49, ובנוסף החל מ30:55 עד 31:10 וזה כל הסיפור: האישה רוצה להיות אימא או שההיתבכיינות שלה לא נרגעת (איפה 'קבלת דבר במירמה' כשצריך אותו?).

יש לי רעיון טוב יותר: החלת התקנות לאישור אימוץ גם על אישור טיפולי פוריות
1. וועדה רישמית ומחייבת "לאישור מתן טיפולי פוריות"; המורכבת ממספר פקידים במשרד הבריאות.
2. לפחות 3 מהחברים בה הם גברים, בכוונה כדי לסכל התבכיינות לשמה.
3. חברי הוודעה יושבים על במה מוגבהת מהאישה, כדי שהיא תסכים להבין שהם לא עובדים אצלה.
4. נוכחות שוטרים במדים תבהיר לה שכל התבכיינות מצידה למשמע עובדות: תגרום למעצרה בשל "ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות" (אני מת ליראותה מישתחררת ע"ב היתבכיינות בילבד).
5. הוועדה תבחן את עצם מסוגלותה *הריגשית* להיות אימא, ללא כל קשר לאופן הגופני של התחלת ההריון בכלל וקיומו, עד ללידת תינוק בריא בפרט.
6. התשובה תינתן לה בדואר רשום בלבד, ואם לא נראה לה תוכל לערער לבית המשפט לענייני משפחה.

הנחת היסוד שלי היא שיש אנשים *שלא מגיע להם* להיות הורים; כי קבלת עזרה מהממשלה = קבלת עזרה מכלל הציבור: מדוע לא בוחנים את ההשפעה עליו? הרי אם עוזרים לפסיכופתית להתרבות: בהכרח מייצרים פסיכופתים. אם עוזרים ללוקה בשיכלה: בהכרח יוצרים עוד חסרי מסוגלות לעצמאות. באמת חסרים אסירים ומיקרי רווחה?

נ.ב

מכירים את השלטים בכניסה לעסקים "לא לשדל"? קבצן נכנס למיסעדה ומרשרש בקופסת הפח שלו, בכוונה כדי שאנשים יריגשו לא בנוח. אז שמים שלט שהוא כן יכול לקרוא "Not solicit". בשביל מה? שיכנס, ויתבכיין שהוא רוצה כסף עד אשר יקבל את (כל) רצונו

או ש

התבכיינותו לא תיפסק. ת'אמת אני לא מבין את האסירות בנווה תירצה / סתם טירוניות בצבא: למה אתן מפסיקות להיתבכיין? הרי ברור מאליו שזה התנאי היחיד להפיכתכן לאימא, ולעזאזל ההשפעה על כלל החברה.