כשיוצא-דופן שכמוך מנסה לבנות לעצמך את העתיד שמגיע לך לחיות בו; כל האסונות נוחתים עלייך בטונות: חייך הקשים מידיי מאתגרים בהפסדים אובייקטיבים, כישלונות קונספירטיבים בילתי ניסבלים, בעיות "של מבוגרים", והפרעות בקו המחשבה כי כל הזמן יש נושא חשוב יותר; עד כדי רצון אמיתי וכנה שהמוות יגאל אותך מיסורייך. כשעל כל דבר הכי קטן אתה נאלץ להמציא את הגלגל מחדש ובזמן אמת; מתגלה כי לאבן הקטנה בנעל עומד מלעצבן אותך עם סיוטים מהעבר.
הפרס: החזקים שנימצאים בפיסגה מסוגלים לינקום בהורסי חייהם, מבלי שהנינקמים יוכלו אי-פעם לברר מי הכתובת המדוייקת - כל הנינקמים בוחרים מיתוך בחירה לעבוד רק אצל החזק שהרוויח את הפיסגה, או ליבחור מיתוך בחירה להפסיק ליבחור בכלל.
לעומתך:
כל שאר החברה היא המקובלים: נולדו אל הפיסגה - מסוגלים רק ל עצם מיחזור ההווה ולרבות 'לכוון רק אל הריצפה', עד כדי המשך מכוון של שיגרת היומיום מהילדות.
#
אתה חייב מבוגר ממך שיגלה לך את העתיד, ויכתיב לך פיתרון לבעיות מיידיות בהווה, או ש אתה תישאר נחות עד שתיכחד.
#
כשאתה עצמאי ולאחר שבניתה את עצמך: אתה ממש לא חייב לשתף במשאבייך את מי שיודעים רק לקבל.
#
אנשים הם לא כמוני - אנשים הם כמוהם goldy10
הפרעת נורמאליות:
http://www.diszlexia.hu/NN_EN.htm
עידכון 9/9/2014
גב' צדק מתה-בגהנום-אמן לא 'סתם' נתנה לי "חופש פעולה" ו- "להחליט לבד"; אלא פשוט הייתה אפאטית אליי! היא הדריכה את בנותיה בקביעות בהוראות מדוייקות איך להיות מלכות המקובלות, אבל כששאלתי אותה שאלה פלונית בנושא אלמוני; היא עשתה טובה לאנושות שראתה אותי בימקום דרכי!
היא לא 'סמכה עליי', אלא זנחה אותי.
היא לא 'נתנה לי להיסתדר לבד', אלא הפקירה אותי לגורלי!
העיקר הסרטן לקח אותה, וזה מה שחשוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
