חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

שתיהן קרו לפני שלפסיכופתים הייתה שליטה מלאה ומוחלטת על מניעה בזדון של צדק ועתיד (ר' שיחרור דמייאניוק ומניעת הגעה אנושית למאדים).
הפסיכופתים רואים זאת כטעות חד-פעמית: בגלל זה מיתפרסם בתישקורתם שרק זוטרים מואשמים, והמעבורות מושבתות בימקום להפעיל חדישות.
בשני המיקרים מספיק עצם הזכרת העבר, ומיד שפוטיהם *מיסתפקים* בעצם ההרגשה הטובה מהנוסטלגיה.
בגלל זה אין מכוניות מעופפות: בגלל זה אנחנו רק מדברים על זה, בדיוק כפי שעובדי אל-על רק מדברים על הכנסת איירבאס לחברה.

%

 
שמתם-לב שפעילות אנטי-יהודית נחשבת אנטישמיות,
פעילות איסלאמית כלשהי נחשבת טרור,
ורק להיות נוצרי זה מצחיק?
איך קוראים לפעילות (נגד) נוצרים? למה להיות נוצרי זה משעשע, אבל להיות יהודי/מוסלמי זה כאב ראש לתישקורת?

האם זה קשור להוצאת האהוי מיחוץ לחוק; בכוונת זדון כדי להפוך את כל השפות לאנגלית?

%

  
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ 'ישראל', היא מדינת 'ישראל'".
וגם: "מדינת 'ישראל' לא יכולה להרשות לעצמה 3 מיליון פליטים פלסטינאים".
בעיות מהותיות ומשמעותיות עם הניסוחים לעיל:
1. מישתמע מהכרזת העצמאות כי מדינת "ישראל" מיועדת מראש לקום רק על *חלק* מארץ "ישראל".
2. המדינה יהודית, לא ליהודים - היא ניקראת *על שם הרוב*: אין שום מניעה שהיא לנוכחות מיעוטים; גדולים ככל שהינם, ולרבות ללא הבדל 'עכשיו היהודים הם מיעוט והלא-יהודים הם הרוב', על כל המישתמע מכך!!! ב"ג מוכיח כאן בכתב שליהודים זה במישתמע בילבד! - 'ל'יהודים זו פרשנות סובייקטיבית בילבד!
     ה-הוכחה לכך היא נתינת ת"ז כחולות, על כל המישתמע מיכך; לכל הפלסטינאים וצאצאיהם שלא (הו)עזבו ב48', והכרזתם לא-יהודי-"ישראל":
מחיקת סעיף הלאום, הפיכת הלא-עיברית לרישמית, וגדילת מיפלגתם עד-כדי חברות בממשלה: הן תופעות לוואי בילתי נימנעות ("13" מיתוך 61 = מעל 21%)
2א. בשביל מה להצביע בל"ד אם ב"ג סידר כך את המדינה מראש?

2ב. ניסוח 'נכון': "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה ליהודים על כל ארץ 'ישראל', היא מדינת 'ישראל'".
نحن نعلن هذه عن إقامة دولة لليهود على كل أرض 'إسرائيل'، هو دولة 'إسرائيل' .

3. ברגע שיוכח לחונטת מפ"אי שכל שלושת מיליוני(?) הלא-יהודים/ערבים/פלסטינאים: נולדו *קודם כדי* להצביע לראשות השילטון את מה שאומרים להם רק כי אומרים להם, וחוץ מזה ישנים בקומה:
פיתאום זה יהיה 'מצחיק' לייבא את כולם.

נכון להיום מייבאים בכל מיקרה רק חלק מהשלושה מיליון(?) באמצעות "איחוד מישפחות": העלאת פלסטינאים בבודדת, מבוצע תמיד אל תוך המדינה - לעולם לא בסיגנון "العروس السوري", בדיוק ע"ב אותו עיקרון של מיבצעי המוסד (מבין את הרמז להצביע רק למייבאו / משחדו / הטמבלוויזיה אומרת לו במפורש).

"צרכי ביטחון": אנו משאירים על אש קטנה את הפחד הנישלט, שמזכיר לכם להצביע למי שאומרים לכם.
-אז תבטל אותו כאילו אנחנו לפני 1987.
"ואז איך אני אבחר מחדש, אם לא ע"י אספקת שוחד-חוקי; למי שהפחד הנישלט לציבור הוא תירוץ בילבד 'להעסקתו'"?
צרכי ביטחון = צרכי האישיים: יותר רוגע פחות סיכויים להיבחר מחדש.

פעם היה צריך מלחמה כל עשר שנים כדי ליצור פחד נישלט; המזכיר לציבור למי להצביע. היום מספיק מיבצע בעזה פעם בשנה וחצי. שנאמר: בשביל מה להוציא 800M$ על היבחרו של מיסטר פרזידנט, אם אפשר להיסתפק בלבקר את כל זקני האומה בדרום פלורידה?

זוכרים שקלינטון ביקר פה פעם בחצי שנה? למתוחכמים נישבר מיזה: חוץ מעצם ההחזקה בכוח פוליטי, היהודים-המתוחכמים (הציונים?) לא באמת מקדמים את אומתם. לכן כל שאר המתוחכמים בחרו בכוונה בפרזידנט שלא שם זין על הרוצה-להיות-51.
  לאירופאים נישבר הזין ממי שרוצה להנציח את המצב הקיים העיקר רק *עצם* ההיבחרות מחדש (מצחיק *שזה* לא 'סחטנות'). אין שום קשר לאנטישמיות: המעצמות מסוגלות להיתקדם וליצור, בעוד ש"ישראל" מסוגלת רק לידרוך במקום.
  לכן הנושאים ונותנים שוקלים רק את מה שטוב למצביעים שלהם: ההסכם לא רע ל"ישראל" ולא נדיב עם ایران, כי "ישראל" הנדחפת פשוט לא קיימת.


אם טענות "ישראל" היו אמיתיות, איכותיות *וכנות*: המחלוקת על קצ"אא כבר הייתה ניפתרת *מזמן*, ולרבות לרווחת כל המעורבים. העובדה שממשלת "ישראל" מורה בכוונת זדון לעוכרי הדין מיטעמה, מאז ומעולם: 'לימרוח ולידחות' את הטענות והדיונים העיקר *עצם הדחיה*, לרבות רק כי זה המוכר מאתמול: מהווה הוכחה מספקת עבור הנושאים ונותנים להיתעלם לחלוטין מדרישות הנידחפת,
לא משנה בכלל מה ראש ממשלתם מספר לבוחריו באמצעות התישקורת שבשליטתו.
  לבוחרים שלך אתה יכול לספר שהמחלוקת על קצ"אא ניפתרה *בעצם ההכרזה* על הפיתרון, אך לא למעצמות - אם אתה בונה על "ברור מאליו שאימא שלכם המליטה אתכם כדי לעבוד אצלי רק כי אני רואה אתכם או שבוחריי לא יאהבו אתכם, כי כך התישקורת שבשליטתי אומרת לכם לחשוב",
ואח"כ להתפלא 'זה בכלל לא קשור בין היתנהגות לדרישות':

אז בזאת אתה מוזמן להמשיך להיתבזות בהיותך נידחף-זוטר (אתה חושב שאתה יכול רק לקבל בלי לתת?! מה אתה יעקוב רוטשילד?!??)

נמלה אומרת לפיל: "תיראה כמה אבק אנחנו עושים!".
הביוב-שלי דורש מהמעצמות: 'היתחשבו בדרישותיי'.

"מחקר ופיתוח" עלק... על מי אתה עובד יא מנופח: אתה מוזמן לחזור לז'קט שגדול ממך בשתי מידות ולמלא אותו באוויר חם כמו שאתה אוהב. גם ככה המקסימום *שלך* הוא 30 מנדטים.
  כל עוד אתה לא מוותר על תפקיד ר"המ בשביל ג'וב בחו"ל: אני לא מאמין לשום דבר שאתה מדקלם על ایران (ministro delle finanze).

האם אתה יודע לרצות את רוב האנשים ברוב המיקרים?

כל איש עסקים שהוא תמיד מפסיד לכל פוליטיקאי שהוא; מפני שבעסקים הבכיר ביותר מתחשב רק בעצמו ושכל אלה שתחתיו יזדיינו,
בעוד שבפוליטיקה זה בדיוק ההפך - ככל שאתה בכיר יותר; כך באופן בילתי נימנע אתה חייב לתת דין וחשבון לאנשים הרבים שהביאוך למעמדך, עד כדי לוליינות לשמה (פרמידה הפוכה).
  בפרטי ככל שאתה מקצועי יותר כך אתה מקודם גבוה יותר,
  ובפוליטי ככל שאתה ילדותי יותר כך אתה מקודם עוד יותר.


1. למה אתה הולך לפוליטיקה מלכתחילה?
א. לשרת את הציבור שלי שבחר בי: אני רוצה ליפעול לטובתם.
ב. אני אוהב את עצם ההיתעסקות, בדיוק כפי שADD אוהב את עצם הוויכוח.
ג. אני חושק בהטבות התפקיד, ככל שקיימות.
ד. אני אוהב את הצומי שהניבחרים מקבלים, כגון להופיע בטמבלוויזיה.


2. אתה נוסע לתאילנד 'בשביל המיקדשים'. אתה חושב שנהנתה.
עשרות שנים מאוחר יותר באים אלייך אנשים שאתה לא מכיר, ומראים לך ווידאו בו אתה 'נהנה מהמיקדשים'. דרישתם: "אתה בוחר מיתוך בחירה לוותר על מועמדותך, או שאתה בוחר להיתמודד מול הצילומים האלה".
כיצד אתה מגיב?
א. שיט! הלך לי החלום להיות פוליטיקאי.
ב. מחפש ליכלוך שווה ערך על המועמד השני.
ג. טוען שזה היה פעם, מזמן, והיום אתה אדם אחר: 'כמו לישפוט אותי על דברים שעשיתי בגיל הגן'.
ד. 'כשאתה נימצא במדינה כלשהי אתה כפוף לחוקיה'.


3. היתערבותך האישית נידרשת. כיצד תינהג?
א. אין בעיה: אני מגיע למקום באופן אישי להסביר את עמדתי; במפורש ובמדוייק.
ב. בדיוק בשביל זה יש לי את הפרצופים הוותיקים, ולרבות את מיספר שתיים שניבחר לפני זמן קצר.
ג. הנושא ניכנס אל סדר עדיפויות.
ד. אני מוכן לימסור הודעה בכתב.


4. היכן אתה מעדיף לינאום?
א. בכל מקום שמזמין אותי: אני שמח על האפשרות להביא מצביעים חדשים.
ב. בפני ציבור שהוא 100% שלי: בית המיפלגה ו\או הפגנה המורכבת כולה מכימעט-זהים לי.
ג. באספות בחירות, בזמן תקופת בחירות, במקומות שאורגנו לכך מראש.
ד. בעימותים נגד בעלי דעה הפוכה משלי.


5. כולם יודעים שאתה יודע במדוייק מי אשם. כשתדבר האחראי הישיר לכך יספוג פגיעה אנושה לקריירה שלו, ללא כל קשר למה שיקרה איתך אח"כ. לכן מזמינים אותך לטמבלוויזיה, לשידור החי, כדי שתסגיר במישרין את האחראי.
אתה מגיע לאולפן ואומר:
א. את השם המפורש והמדוייק שלו, ומוסיף חלק מהידוע לך.
ב. מישתמש בביטוי מעורפל: "יש פה 'ידיים מכוונות'", וגם: "יד מכוונת אחראית לכך".
ג. רומז.
ד. 'אני לא מלשן'.

6. למה אתה הולך לכלא?
א. כי הורשעתי.
ב. כי העזתי להצליח להוכיח אובייקטיבית שאני טוב יותר ומוצלח משמעותית מר"המ הנוכחי.
ג. כי כשגדולים ומקושרים משמעותית ממני עושים בדיוק אותו דבר: זה מצחיק, אבל כשאני מחקה אותם בקטן: זה פשוט אינו-לא-בילתי יעבוד.
ד. כי ניתפסתי.


6א. למה החברה שלך הכריזה פשיטת רגל?
א. כי הייתה ממונפת מידיי: הבסיס היה רעוע מאז ומעולם.
ב. כי העזתי לתת הוראות בפומבי לשר המיסים. תשובתו אליי הייתה תחילת הסוף.
ג. כי לא הצלחתי להשיג כמות אינסופית של מזומנים שתחזיק את הפרמידה המסובכת.
ד. כי נירדמתי בשיגרה.


7. אמרו לך לעשות טעות מכוונת: להיתמודד במישרין נגד הבוס הגדול שנימצא בשיא כוחו.
כיצד תימנע מענישה על כך שעשיתה את מה שאמרו לך?
א. מיתכופף מהמותן בפני מען דבעי עד יעבור זעם.
ב. מייד עם סיום ההצבעה: מודיע פומבית שהולך לברכו על ניצחונו.
ג. 'עשיתי כמיטב יכולתי'.
ד. 'מועמד יחיד יש רק בדיקטטורה'.


8. מישהוא העז להיתבטא באופן לא-זהה לך: יש משוחד-חוקית בעירייה, שלא נולד עם הידע שהוריו עשו אותו רק כדי להצביע לך, או ליבחור מיתוך בחירה להפסיק לינשום. כיצד תינהג?
א. אערוך עימו שיחה מאיימת, והפחד שיפגין בפניי הוא תנאי להמשך כהונתו.
ב. ארמוז לו את הדרך החוצה ע"י הורדתו לדרגה נמוכה משמעותית מזו המכהן בה כעת. אם זה לא ניראה לו הוא יכול ליבחור מתוך בחירה להפסיד לי בבי"מ לעיניינים מינהליים.
ג. אדריך את כל מחלקות העירייה להפסיק את התיאום עימו, וגם להפנות אליו את כל האשמה על כל הנזקים שיגרמו מכך.
ד. עם סיום החוזה שלו הוא עף מהעירייה לנצח.


9. אתה נואם בחוץ ואנשים עומדים לידך.
במשך הזמן השמש משנה את מיקומה בשמיים: הדוכן שלך מקבל אור שמש רב מאוד בזווית חדה יותר ויותר, עד-כדי-כך שאנשים שהתחילו בלהאזין לך לידך; עוברים למולך היכן שהצל, ואתה נשאר לנאום לבדך בשמש היוקדת.
כיצד תינהג?
א. אבין את הרמז להפסיק לינאום ו\או לארגן גגון.
ב. אמשיך לינאום תוך כדי אחיזה בפינות הדוכן; כאילו היו קרנות המיזבח.
ג. כל מי שעוזב לצל מקבל מיספר מילים לזכותו; כדי לשכנע אותו לחזור לצידי.
ד. מעביר בעצמי את הדוכן אל הצל וממשיך לינאום.


10. מישהוא רוצה להצטרף למערכת הבחירות של המיפלגה, ישירות אל עמדה לא-זוטרה. מה היא השאלה הראשונה שאתה שואל אותו?
א. אין לי מה לישאול כי כל התפקידים תפורים: אני מכיר אותו ממסגרת חברתית קודמת או ש אין לנו על מה לדבר.
ב. "כמה קולות אתה מביא איתך?".
ג. "לך תשים מגנטים בתיבות דואר".
ד. "יש לך ניסיון קודם?".

11. ידוענית מובילה בתחומה אומרת מה שב- כ' שלה, ובתגובה מגיבים בתשלום עושים הרבה רעש.
כיצד אתה מכשיר אותה, כאילו היא דווקא כן בסדר?
א. גורם לה להיתנצל על קיומה.
ב. מדקלם לה: "את רק צריכה להגיד שאת דווקא כן בעד X, שX זה כן בסדר".
ג. 'לי אישית באותה תקופה זה לא התאים, אבל היום דעותיי אחרות'.
ד. "צעירים אומרים שטויות".


12. איך אומרים בדיפלומטית "לך תיזדיין אתה והבעיות המיזדיינות שלך"?
א. "אני לא אחראי על זה".
ב. "תישמור את זה אצלך, אני אטפל בזה אחרי שאחזור מחו"ל ".
ג. "הוא מכיר אותך באופן אישי?"
ד. "פנייתך הועברה לדרגה שתחתיי והיא תשיבך ישירות".