חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

עידכון 18-11-2014, 09:45

אתה קודם חותם על חוזה העסקה כתירוץ בילבד לעצם זיכוי חשבון הבנק, או קודם ממלא טפסים כלשהם?

אתם קודם כל מיזדיינים, או שקודם אתם מדברים לא-משנה-בכלל-על-מה?

1. מי שלא בכבוד שלו לדבר איתי ישירות, אז הוא שולח שליחים.

1א. מי שמתנדבים להיות שליחים/מתווכים, כאילו כמה מסוכן אני כבר יכול להיות.

2. מי שמזדרזים לקנות מייד את הדבר הראשון שמכרו להם עליי, לא משנה בכלל מה.

3. מי שמגיע אליי לוידוא אחרון בלבד, ללא כל קשר לצד שלי בסיפור.

4. אנשים שמחפשים להעלב: מציפי פורומים שמחפשים להתבכיין להנהלה כי לא כתבתי להם את מה שהם רוצים לקרוא (פסיכופתים שמשחקים אותה 'מרגישים'), לא-סטרייטים שמחפשים תירוץ להתעצבן על סטרייטים, ובעלי פרופילים בפייסבוק שרק מחפשים כותבים חדשים לחסימה, לא משנה היכן כותבים.

5. בעלי עסקים שלא צריכים עובדים אבל מפרסמים מודעת דרושים בכל מקרה; רק כי זו הפירסומת הזולה ביותר בעיתון.

6. בעלי עסקים שמטרת עיסקם היא שילקקו להם – לא להרוויח כסף.

7. שוטרים (נראה אתכם אחרי הפעם השניה בתור נחקרים בחשד לשקר כלשהו).
8. מי שיודע להסביר למה תמיד כוווולם אשמים לו חוץ ממנו.
9. פולניות.

10. מי שמפרסמים מודעת 'למכירה' של בית במחיר שקל אחד, רק כדי להיות ראשונים.

11 מי שמתכנתים את תסריט החיפוש להחשיב "אין מחיר” כמחיר הזול ביותר.

12 מי שמפרסם מודעת 'למכירה' במחיר של שכירות, וכתוב במפורש ובולט “למכירה”.

12א. אחרי שאתה מתקשר הם אומרים "נראה לך הגיוני?” ולא מתקנים.

12ב. מי שחושבים שזה לא משנה באיזה מדור מפרסמים, זה משנה היכן *חושבים ש* מפרסמים: הם טוענים עליי 'תקרא עוד פעם / שוב / היטב שכתוב 'למכירה''. אני מסתכל שוב ומודעתם עדיין מופיעה במדור "בית למכירה" עם מחיר של שכירות והם לא מתקנים.

13 פסיכופתים; כי מרשים רק לעצמם להתקיים.

13א. פסיכופתים-הומואים; כי לא מרשים לסטרייטים ונשים להתקיים.

13ב. מרוקאים; כי לא רוצים להתפתח בעצמם וגם אוסרים על אחרים להתפתח.

13ג. פסיכופתים-מרוקאים; כי לא מרשים לאשכנזים להתקיים.

13ד. פסיכופתים-הומואים-מרוקאים; כי אוסרים על אשכנזים-סטרייטים ונשים להתקיים.

13ה. פסיכופתיות שכותבות "פמניזם" בטופס, כתירוץ בלבד לחינוך סטרייטיות שנאנסו: לשינאת זכרים.

14 בוטים: חסרי מסוגלות לדימיון / בעלי הפרעת נורמאליות; כי עושים את מה שאומרים להם *רק כי* אמרו להם, ללא כל קשר לתוצאה כלשהי.

15 גברים: כולם חולרות.

15א. גברים שמתלוננים שהזין שלהם גדול מידיי.

16 נשים שרוצות לעשות הקטנת חזה.

16א. נשים שמתלוננות שאין להן על מה להתלונן.

16ב. נשים שקוראות לחבר שלהן 'מר מושלם', ואז זורקות אותו בכל מקרה.

17 כל מי שמשדרת את מה שרואים בטלוויזיה ושומעים ברדיו; או שהספה עליה היא יושבת והטלוויזיה בה היא צופה יגידו עליה שהיא לא יודעת (לא היצרן אלא העצמים הדוממים עצמם).

רואים מטפל מאכיל ג'ירפה. תגובתה: "תראו את המטפל מאכיל את הג'ירפה". באימא שלך???!

18 מגיבים בתשלום.

18א. מגיבים בתשלום שחושבים שהגולשים לא יודעים שנשכרו כדי להציף.

כשבני משפחה מנוסים ממך מלמדים אותך "איך לשכנע אחרים לעבוד אצלך מעצם קיומך": זה מצחיק,

כשאתה ממציא את הגלגל מחדש בזמן אמת: זה פשוט לא יעבוד.

כשאתה קודם כל מוודא מט-סנדלרים ורק אח"כ מוכיח את היותך דיקטטור: זה מצחיק,

כשאתה קודם כל פועל: זה פשוט לא יעבוד.

אם אתה גבר אתה מוזמן להגיב. >קישור ישיר<

אם את אישה תגובתך לא תפורסם.

תרבות תיסכול 202

תרבות תיסכול זו העובדה שנשים עושות טובה שמסיימות להתלבש, ואז מתלוננות על הטרדה מינית כשסטרייטים לא מחמיאים להן על הנעליים / עגילים / לק, במקום ללמד אותן שגם לזכרים יש יצר והם אינם נשים שעירות ושתילמדנה להתמודד עם זה (אלא אם כן מדליק אותן להיות חד-הוריות ו\או חושקות בזוגיות עם וויברטור/חתולים)

תרבות תיסכול זאת המחשבה שמישהוא, אי-פעם, בכל העולם הזה, "דרש בדידות" או "הביא דחיה על עצמו".

תרבות תיסכול זה להמציא את הגלגל מחדש כל הזמן בזמן אמת, ו\או לקוות שאנשים יניחו שבגלל שאתה 30+; אז ברור מאליו שכבר היו לך מערכות יחסים מלאות.

כשאתן מלגלגות על זה "אם אצלי זה ככה אז ברור מאליו שאצל 'כולם' זה ככה"; אתן בריוניות.

תרבות תיסכול זה החיפוש המתמיד בפירצה ששומעים על מישהוא שנותר מאחור; כחסר ניסיון חברתי. "אולי הוא מפגר”, "אולי אתה לא רוצה?", "אולי אתה מכוער?", "אולי התנהגתה בצורה מסויימת", "אולי לא נולדתה עם ניסיון של בן 40 ו/או לא הכפלת אותו מידיי שנה, כפי שכל אישה הטוענת 'לא נכון'; עושה מעצם קיומה?", "אולי בלי שאתה מודע לזה?".

תרבות תיסכול זה "תפסיק לדבר שטויות".

תרבות תיסכול זה העובדה שמי שלא נולד עם הידע ו\או קרוב למנוסים ממנו: הוא זה שאשם במצבו, כאילו שאנחנו צריכים לעזור לחברה לדחות אותנו.

תרבות תיסכול זה הביטוי "מוזר"; כאילו צריך לירות במי שלא זהה למקובלים.

תרבות תיסכול זאת הנחת היסוד שמישהוא מגזים/משקר ומשתמש בדחיה חברתית כתרוץ לצומי. אני לא כותב שכולם לא מתפתחים, אני כן אומר שקשה להאמין שמי ש*נראה* מבוגר, בהחלט חושב על עצמו שהוא באמת ילד קטן, ולא מהבחינה של "מרגיש צעיר". וכרגיל- האשמת הקורבן.

תרבות תיסכול זה בכל מקום ובכל זמן. אנחנו מחונכים לזה ומשכנעים את עצמנו שדווקא אנחנו כן חווים את החיים, בזמן שבאמת רואים את כולם חיים חוץ מאיתנו. איך מעיזים להתעצבן על הבחור שלא מתנגד (כי יענישו אותו פיזית על הבעת עצמאות), כי החל מהיום הראשון לגן חובה הוא צריך להיוולד עם ידע בנושא כישורים חברתיים שלא צונחים עליו 'פיתאום' – במקום ללמד אנשים לפתח חוש שיפוט ואת חשיבתם האגואיסטית לדרג במקום שני לכל היותר. כמה מביך מאוד זה לספר, גם אחרי כל מה שהוא רואה בעיניים שלו אצל אחרים כל הזמן: "אולי הוא בכלל לא סטרייט?", "אולי הוא לא רוצה לעבוד?", "אולי הוא נולד מתוסכל?", "אולי הוא רואה את מה שהוא מאמין בו ומאמין במה שהוא רואה?", "אולי הוא לוקה בשיכלו", "אולי הוא באמת 'בתיפקוד גבוה'", "אולי הדימיון שלו מישתולל". אף אלטרואיסט לא רוצה להיות לבד. בידוד בהגדרתו הינו להלבין פני חברך ברבים וזה גרוע ממוות. "אם הוא היה רוצה הוא היה מצליח להתחבר". כאן זה נגמר. די לנסות להקטין, לתרץ, ולהגדרת "זציה" כל בידוד חברתי מכוון.

תרבות תיסכול, באינגליש frustration culture, היא נושא מאוד לא מדובר, במיוחד בישראל, כי כולם עסוקים בלעשות את עצמם סופר מאצ'ו, כאילו "מקובלים לא-מקובלים" קיים גם בגילאי ה30 וה40. בחיים לא קרה שהעלתי את הנושא – חיות המחמד שלי לא מסוגלות להבין מציאות בה שופטים מישהוא למוות חברתי; רק כי חלק אחד של החברה סובל רק את עצמו, והחלק השני רוצה רק לעשות ללא חוש שיפוט. למה להם לוותר על הסידור הנוח? אני כותב על הניסיון האישי שלי, בתור אחד שמזלו שאישיותו חזקה יותר ממנו. אני כותב רק על מה שאני מכיר, ולצערי מעולם לא הזדמן לי להכיר אחרת. למה לכם להכיר את הנושא? הרי אתם הצלחתם בחיים.

מבוסס על הרשומה המקודמת:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=803934&blogcode=13949936